הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בליטא לפני יותר ממאה שנים שהוא היה קטן הוא שיחק עם החברים שלו משחק שקראו לו המסע לארץ ישראל.
פעם אחת פגש ברב אליהו דוד רבינוביץ’ היה רבה של העיר פוניבז’. הוא נודע כחכם גדול בתורה והתפרסם בגאונותו, בשקדנותו הגדולה ובמדותיו הטובות. רבנים רבים שכתבו ספרי קודש בקשו לתת לאדר”ת את ספרם ולקבל ממנו כתב הסכמה. ספר שקיבל ”הסכמה” ותמיכה מאדר”ת זכה לתהילה ורבים בקשו לעין בו. יום אחד הגיע רב גדול, הרב יעקב דוד, אל האדר”ת ובידיו ספר חדש שכתב בו חידושים רבים על התלמוד הירושלמי ”כבוד האדר”ת” פתח הרב ואמר ”אשמח אם תוכל לעין בספרי. עמלתי על כתיבתו ימים רבים וברצוני לקבל ממך את ההסכמה” הוא לקח את הספר בשמחה והתחיל לדפדף…
החלום של אברהם יצחק הקטן היה לעלות לארץ ישראל. הוא ניסה בכל הכוח לעלות לארץ ישראל. כעבור כמה שנים הוא הצליח לעלות ארצה החיים בארץ ישראל היו קשים עם הבריטים היו יהודים שהבריטים אמרו להם להתגייס וגם המחתרות סבלו מהבריטים בשנת 1924 הקים את ישיבת מרכז הרב הוא התמנה לרב הראשי האשכנזי הראשון הוא התחתן עם הרבנית רבקה. פעם אחת הוא היה באחת משכונות ירושלים ששם נבנה בנין חדש בזמן של חודש אלול. פועלי בנין זה עבדו במרץ ובקשו לסיים את המלאכה בהקדם. והנה הגיע ראש השנה. הפועלים, שלא היו שומרי תורה ומצוות,
העדיפו להמשיך לעבוד והתעלמו מקדושת היום. תושבי השכונה שגרו בסמוך לאתר הבנייה ראו את המחזה והזדעזעו מאד. אחד השכנים רץ והודיע לרב. אמר יש עבודות אצלנו ליד הבית ביום הקדוש הזה הרב שמע את הדבר ונהיה עצוב מאד כאב לו לשמוע שיהודים מחללים את היום הגדול הזה. אך במקום לשלוח שליחים שיצעקו על העובדים, או לאיים אליהם פעל בדרך מקורית ונפלאה. הרב קוק קרא לאחד מתלמידיו וספר לו בצער על חילול החג המתרחש באתר הבנייה. אנא ממך אמר הרב קוק קח את השופר וגש אל קבוצת העובדים. גם אם תראה בעיניך כי הם מוסיפים לעבוד אל תכעס אל הפועלים. עמד מולם באהבה ובכוונה רבה-תקע בשופר. זוהי מצות היום
התלמיד נרגש מהשליחות שהטיל עליו הרב. הוא לקח את השופר בידיו, וכשהגיע אל קבוצת הפועלים, עמד מולם ואמר בנועם ”שלום יהודים יקרים. שנה טובה! כבוד הרב קוק שלח אותי אליכם ובקש ממני לתקוע לכם בשופר. זוהי חובתו של כל יהודי בראש השנה” העובדים הפסיקו לעבד ועמדו מול שליחו של הרב, שעצם את עיניו ברך ואז ותקע בשופר.
תקיעות השופר בעצמו של ראש השנה פעלו את פעלתן. הפועלים התרגשו והתחילו לבכות ועמדו מול שליחו של הרב שותקים ונבוכים. הם נזכרו בתקיעות השופר שהם שמעו שהיו קטנים, שעוד גרו בבית שומר תורה ומצוות. געגועים גדולים מלאו את ליבם. הם חשו חרטה וכאב, יחד עם שמחה ורוממות רוח
שנגמרו התקיעות לא היה צריך לשכנע ולהתחנן אל הפועלים שיפסיקו לעבוד. הם הפסיקו לעבוד ואחר כך הם התלבשו והלכו לבית הכנסת להתפלל.
בכל פורים היו כל הילדים הולכים לביתו של הרב קוק להביא לו משלוח מנות יפה ומהודר הרב החזיר להם ברכה וסוכריה אבל הדבר שהמבוגרים הכי אהבו זה הארוחה עם הרב קוק הם דיברו שם על פורים ואמרו דברי תורה אחרי זה הרב קרא את מגילת אסתר אבל הם שכחו להביא רעשנים אז הם הלכו לחצר הביאו אבנים ואז שנשמע השם המן הגברים זרקו את האבנים על השולחן ואז לא שמעו את השם המן שרצה להשמיד את עם ישראל
וכך נגמר הסיפור עם הרב קוק
