חייה של נחמה ליבוביץ’
לנחמה הייתה משפחה דתיה, היא נולדה בתאריך ג’ באלול ה’תרס”ה בעיר ריגה במדינת רוסיה. אחיה המבוגר ממנה בשנתיים, ישעיהו, היה לימים למדען הוגה דעות ופילוסוף נודע שנודע גם באפיקורסות נגד תורת משה. כשנחמה הייתה צעירה, היא וישעיהו למדו אצל מורים פרטיים ולא הלכו לבית ספר יסודי. לנחמה היו מורים פרטיים לעברית ותנ”ך. כעבור כמה זמן נחמה ומשפחתה עברו לברלין. בברלין נחמה סימה בית ספר תיכון ממשלתי ועמדה בבחינות הבגרות כשנחמה היתה סטודנטית היא התחילה ללמוד בבתי ספר. נחמה לימדה עברית ותנ”ך בשפה עברית בצורה שלא היתה נהוגה בגרמניה, נחמה למדה במשך שנתיים בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין שם למדה אצל לאו בק, פרופסור גוטמן ופרופסור אלבוגן.
ב-1930 נחמה קבלה תואר דוקטור. במהלך לימודיה של נחמה נחשפה לשיטתו של מרטין בובר הקרויה ‘מילה מנחה’. בשנת 1930 התחתנה עם דודה ליפמן שהיה גדול ממנה 29 שנים ולא נולדו להם ילדים.
בשנת 1930 נחמה עלתה לארץ והם גרו בירושלים בשכונת קריית משה. נחמה החלה ללמוד בסמינר המזרחי למורות. בשנים הראשונות החלה ללמוד ספרות, מקרא ואת ההיסטוריה של עם ישראל. בסמינר המזרחי למורות לימדה עד 1955, וב-1956 נתמנתה מרצה לתנ”ך ולדידקטיקה של ספרות. באוניברסיטת בר-אילן לימדה כחמש שנים לערך. היא עזבה את בר-אילן לאחר סכסוך עם פרופ’ ברוך קורצווייל. ב 1957 נתמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב, ב1972 יצאה לגמלאות.
בשנת 1942 החלה במנהגה המפורסם להפיץ דפי סטנסיל של שאלות על פרשת השבוע (שנקראו בפי כולם “דפים” או “גליונות”). סגנון השאל היה “מה קשה לרש”י?” נחמה ניסתה לרדת למניעיו של הפרשן. את התשובות שלחו אליה אנשים והיא החזירה אותן עם הערות ותיקונים. משנת תשי”ד ואילך פרסמה נחמה את ה’עיונים’ שכללו, מלבד השאלות ציטוטים מפרשנים והתייחסות אליהם. ה”דפים” וה”עיונים” תורגמו לשפות רבות והגיעו לקהילות יהודיות רבות בכל העולם, עד שבמשך הזמן קובצו ה”עיונים” בצורת חמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה על פי נושאי פרשת השבוע. נחמה שימשה במשך שנים רבות כפרשנית תנ”ך בשידורי הרדיו של “קול ישראל”. על פועלה בחקר התנ”ך והפצתו ברבים זכתה בפרס ישראל לחינוך ב-1956. על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע רבות בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה “נחמה” בפי תלמידיה והעדיפה את התואר ‘מורה’ על פני ‘פרופסור’. התפרסמה ב’מסעותיה’ בארץ, כדי ללמד במקומות רבים ככל האפשר, ויהיו מרוחקים ומבודדים ככל שיהיו. הידע הרחב שלה ביהדות התבסס על מגוון גדול של פרשנים מכל הדורות, החל מרש”י וכלה בפרשנים מודרניים כמו בנו יעקב. היא נצמדה לגישתם של הפרשנים המסורתיים, והתעלמה מאסכולת ביקורת המקרא (אף שהייתה בקיאה בה). מחקריה הצטיינו בעמקות רבה תוך כדי התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב, אך מבלי לפגוע ברוח היהדות. היא ראתה לעצמה יעוד להפיץ את ידע התנ”ך ואהבת התנ”ך לא רק בין תלמידיה אלא גם בציבור הרחב.
