שלום קוראים לי נועה, ואני בת 15. אני אוהבת לחקור בג’ונגל עם אחי הקטן, ישראל.
בחופש הגדול ערכנו חקירה בג’ונגל כמובן.
בהתחלה אחי קצת פחד, אבל לא רציתי לצאת לבד, אז שכנעתי אותו לבוא איתי.
התחלנו לערוך את החקירה. נכנסנו לג’ונגל.
בהתחלה היה קצת משעמם, אבל אז פתאום ראינו קופים. זה לא כל כך הפתיע אותנו.
אבל פתאום הם התחילו לקפוץ ולרקוד.
התפקענו מצחוק, אבל פתאום הקופים הצביעו על הפילים שהשפריצו מים.
פתאום ישראל נזכר שהוא שכח את המים במקפיא, ואני את האוכל.
אז התחילו הבעיות.
ישראל אמר “בואי נתעסק בדברים הטובים. כמו שבכלל הגענו לג’ונגל. את זוכרת את הבעיות שהיו בדרך? פקק, פנצ’ר ונגמר השמן. זה לא מובן מאליו, אה? מה את אומרת? נכון?”
“כן, אתה צודק. אבל אין לך מים, ולי אין אוכל, זה גם נכון, לא?”
“כן, גם זה נכון, אבל נוכל להסתדר.”
“צודק”, אמרתי, “נוכל להסתדר, אבל רק עוד שלוש שעות בערך”.
“אני לא מתכוון להיות כאן יותר משלוש שעות. את הבטחת שנהיה כאן שעתיים וחצי בערך”.
“צודק, אבל עד שהגענו, לא נשאר יותר?”
“טוב, בסדר נשאר קצת יותר. לא משנה שאין לנו מים ואוכל, יש לי רעיון- נזמין פיצה!”
“תחלום להזמין פיצה.”
“מה הבעיה להזמין פיצה?”
“תחשוב בעצמך.”
“צודקת, אנחנו בג’ונגל.”
“רגע, אנחנו בג’ונגל.”
“נו, אנחנו בג’ונגל, למה בדיוק אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו?”
“צודק, בוא נמשיך לחקור. עד שהגענו…”
המשכנו בחקירה, ואז ישראל התפרץ: “הגענו למצוא משהו ספציפי?”
“תרגע, ישראל לא באנו למשהו ספציפי, באנו לחקור”
“מה זאת אומרת לחקור?”
“נו ישראל, אתה יודע. אתה לא זוכר את החקירה הקודמת? זו שהיתה בסוואנה?”
“כן הבנתי”
המשכנו לחקור, ואז הבנו שלא סתם הקופים הצביעו על הפילים.
הפילים רצו להשפריץ מים על הקופים, ורצינו לעזור לקופים .
אבל איך נעזור להם? ואז ישראל נזכר שהוא הביא תוף. אז הוא תופף, והפילים ברחו.
המשכנו בדרך, וראינו גורילות קצת מפחידות אבל התגברנו.
המשכנו בדרך ופתאום הקיפו אותנו אריות.
חשבנו מה לעשות, תוך כדי שהם מתקרבים אלינו. למזלנו הקופים ירדו מחבלים והרימו אותנו למעלה עד לעצים.
בעצים הם הקפיצו אותנו עד למקום מוגן, והורידו אותנו למטה. ירדנו בשלום, ברוך ה’.
לפתע הגיעה משפחה עם המון אוכל ומים, והם הביאו לנו לאכול ולשתות.
איזה מזל שהם הגיעו.
שאלתי אותם אם הם רוצים להצטרף אלינו. הם לא רצו, אבל הם אמרו שאם אנחנו צריכים משהו, הם נשארים באותו מקום.
ישראל אמר “לא מספיק לך מה שקרה?”
”מספיק. אבל הם אמרו שהם נשארים באותו מקום. מקסימום ניעזר בהם.”
”טוב בסדר”.
חזרנו לג’ונגל.
לפתע מצאנו שלושה גורי אריות חמודים מאוד. לא הצלחתי להתאפק מללטף.
ישראל אמר “שכחת שזה מסוכן?”
“נכון אבל הם חמודים מדי”
ליטפתי אותם בזהירות והם לא היו תוקפנים. אז לקחתי אותם.
חזרנו למשפחה ההיא. הילדים שלהם שיחקו עם הגורים. אמרנו להם שהם יכולים לקבל אחד, והם רצו.
הם אמרו שהם יכולים לתת לנו טרמפ.
שמחנו מאוד.
בדרך עצרנו לקנות חלב וגם קצת בשר לגורים ואז הם לקחו אותנו עד הבית ונפרדנו.
