“לפני כעשרים שנה”, כך סיפר ינון לדוד, הבן שלו, “מאוד אהבתי כדורגל וכדורסל. הייתי טוב ושיחקתי הרבה. הצבע האהוב עלי היה צהוב וירוק, ורק מביני כדורגל יודעים למה…
באותה תקופה היה לי חבר טוב, רק הייתה בעיה אחת… הוא היה גר באמריקה… לחבר שלי קוראים יצחק. גם יצחק ממש אהב כדורגל וכדורסל. הוא שיחק מלא, אבל רחוק ממני, אי שם, באמריקה.
היינו מדברים הרבה בטלפון, מתכתבים, מחליפים חוויות.
יום אחד אמרתי ליצחק: “אתה יודע, אני ממש רוצה לראות אותך!” והוספתי: “אולי תבואו לארץ?”
יצחק: “תגיד לי שלושה דברים, למה אני צריך לבוא לארץ?”
ינון: “שאלה מעניינת, אני צריך זמן לחשוב…”
“בן יקר”- שאלתי את בני דוד, “למה לדעתך צריך לבוא לארץ?”
דוד חשב וחשב, ואז ביקש- “אבא, תמשיך את הסיפור, מה ענית ליצחק?”
טוב, טוב, הנה אני ממשיך את הסיפור.
חשבתי במשך כמה שעות טובות, למה צריך לבוא לארץ. למחרת התקשרתי ליצחק ואמרתי לו: “אני אגיד לך מהם שלושת הדברים שבגללם צריך לעלות לארץ”
יצחק: “אוקי, אני מקשיב”…
ינון אמר: “דבר ראשון בארץ יש הרבה בתי כנסת, אין מצב שיהודי לא מצליח להתפלל במניין, אם הוא רק רוצה”
“דבר שני בארץ יש את הפירות הכי טעימים ומתוקים, ממש פירות משובחים”
“וואוו”, אמר יצחק, ומה הדבר השלישי? אני אבוא לישראל רק אם הדבר השלישי ישכנע אותי….”
חשבתי טוב, בחרתי את מילותיי בקפידה, “דבר שלישי, יש בבתי הספר הרבה אנשים טובים!”
אני לא ידעתי מה יצחק חשב על דבריי. השיחה הסתיימה די מהר. עברו כמה ימים ולא שמעתי ממנו, הוא לא התקשר, ואני לא הצלחתי למצוא אותו בטלפון.
כעבור שלושה שבועות אני שומע דפיקות בדלת. אני פותח את הדלת בהססנות. בדלת עמד מישהו, אני לא מזהה את הפנים שלו, אך הקול שלו היה מוכר, ועוד איך מוכר, משיחות הטלפון הרבות לאמריקה…
“יצחק!” קראתי בהתלהבות. “ברוך בואך לארץ!!
כל כך שמחתי לראות אותו, עד היום אנו בקשר מצוין, אתה מכיר את יצחק, הוא השכן ממול…
