פעם אחת היה ילד ששמו נדב. נדב היה חייכן, מוכשר בספורט וחרוץ בלימודים. בהפסקות הוא היה
משחק עם כולם. נדב היה חבר של כל הילדים, ותמיד אהב לעזור לחבריו ולשחק איתם. נדב היה
לומד ברצינות אבל כשהיה אפשר הוא אהב לעשות צחוקים עם החברים שלו. נדב אהב לשחק
כדורגל וכדורסל, ובכלל אהב מאוד ספורט.
ביום שלישי האחרון, קרה לנדב מקרה משונה ביותר שלא קרה לו כמעט אף פעם. הוא רב עם הלל.
הלל היה ילד שלא היה דומה לנדב בכלל. הלל היה מפריע בשיעורים, לא היה טוב בספורט ותמיד
היה על הפורטנייט. מה שקרה במגרש היה שנדב הבקיע להלל גול מביך, שבתגובה התעצבן ודחף
את נדב, ושניהם החלו לדחוף אחד את השני.
לנדב והלל היו הרבה מאוד חברים, וכאשר הם רבו הכיתה נחלקה לשני מחנות. כשנדב חזר הביתה
הוא הרגיש נוראי. הוא חשב שרוב ילדי הכיתה, שאמרו שהם החברים שלו, אינם חברי אמת, משום
שהם היו בצד של הלל במריבה שהייתה בינ יהם. הוא רצה לספר למישהו מה קרה היום בבית הספר
כדי שיוכלו לעזור לו, אבל לנדב היה מאוד קשה לספר את זה למישהו משום שהוא חשב שאם אבא
ואמא נגיד ידעו מזה אז הם יכעסו עליו מאוד בגלל שהוא רב עם הלל, ולכן הוא בחר שלא לספר
לאף אחד.
כמה ימים לאחר מכן נדב הרגיש לא כל כך טוב. כאב לו הראש, כאבה גם הבטן והיה לו חום גבוה
ושיעול. נדב הלך לרופא שלו שקראו לו שמוליק. הרופא שמוליק היה הרופא הכי נחמד בעולם, כל
פעם שנדב הגיע אליו הוא נתן לו הפתעות. הרופא שמוליק מאוד אהב לטפל בילדים ובמיוחד בנדב.
כשנדב הגיע לשמוליק הרופא, הוא קודם כל נתן לו סוכריה ומדבקה, ואז אמר לנדב לשבת על כיסא
ולא לזוז כדי שהוא יוכל לבדוק אותו. הרופא בדק את נדב אבל הוא לא הבין מה קרה לו, נדב הסביר
לו שכואב לו כל הגוף ויש לו ח ום גבוה ושיעול. הרופא אמר לנדב שהוא לא רואה שהגרון אדום או
שהוא שבר יד או רגל, ולכן הוא אמר לנדב שכדאי לו ללכת לעשות בדיקת קורונה.
נדב ואמא שלו הדס הלכו לעשות בדיקת קורונה. כשהם הגיעו למתחם הבדיקות היה תור ארוך
ומתיש. כשהגיע תורו של נדב להיבדק הוא עשה את זה בזריזות ובמהירות רבה. לאחר בדיקת
הקורונה נדב חזר לביתו, וחיכה בקוצר רוח לתוצאות הבדיקה. נדב רצה להעביר את הזמן בבית
ושיחק קצת כדורסל. באותו ערב כשנדב הלך לישון תוצאת הבדיקה עוד לא הגיעה, ולכן הוא לא
ידע אם יש לו קורונה או לא. למחרת בבוקר הדס אמא של נדב הודיעה לו שתוצאת הבדיקה היא
חיובית. הוא תוך רגע נכנס לחדר לבד והתרחק מאנשים.
באותו יום המורה של נדב, עדי, הודיעה לתלמידי הכיתה כי נדב נדבק בקורונה, והיא ב יקשה
מהתלמידים להתקשר ולשאול לשלומו. רוב התלמידים בכיתה לא התקשרו לנדב למרות שהמורה
ביקשה, ורק חלק מהכיתה התקשרו: דוד, עמי ויוסי. כאשר יוסי, עמי ודוד התקשרו לנדב, הוא
שמח נורא, כי זה הראה לו שיש תלמידים בכיתה שרוצים לדעת מה שלומו ואיך הוא מרגיש. אחרי
שהוא דיבר עם יוסי, עמי ודוד הוא הבין מי חבר אמת שלו ומי לא. נדב שמח מאוד לדעת שיש לו
בכיתה חברי אמת.
כיתה ג’1 מחנכת: חנה שחר סיפור מרוץ הצבי
אני רוצה להודות לאחי שלמה שעזר לי לכתוב את הסיפור.
