בוקר אחד התעוררתי וראיתי פתק על המיטה שלי. בפתק היה כתוב:
“לטל, אני בצבא. לכי לבית הספר וכשתחזרי הכיני לעצמך ארוחת צהריים”.
{ אם אתם שואלים איפה אמא שלי, אז היא אחות בבית חולים }
לא הבנתי מה קרה אבל הקשבתי לדברי אבי. כשחזרתי מהבית ספר, הכנתי ארוחת
צהריים ואכלתי. אני רגילה לדבר עם אבא שלי
כשאני אוכלת ארוחת ערב אז רציתי להתקשר אליו אבל
לא היה לי טלפון אז ישבתי בעצב לאכול לבדי. לאחר מכן,
הלכתי לטייל כמו שהייתי רגילה לעשות עם אבא אבל עדיין הייתי עצובה
ואז ראיתי עוד ילד שהולך בעצב. שאלתי אותו: “מה קרה?” והוא אמר לי שאבא שלו בצבא. אמרתי לו שגם אבא שלי בצבא אז הוא שאל אותי:
“איך קוראים לך?” אמרתי לו: “טל”. הוא אמר: “לי קוראים עידו”. שאלתי אותו:” רוצה לטייל ביחד ועידו אמר כן
אז טיילנו ביחד ואז ראינו עוד ילדה שהייתה עצובה
שאלנו אותה את בסדר והיא סיפרה לנו אותו דבר כמו שעידו אמר לי
ואז היא שאלה אפשר להצטרף לטיול שלכם ? אמרנו כן. מאז נפגשנו כול יום בשבוע עד שיום אחד אבא שלי חזר ואמר לי שהוא יכול לבלות איתי סיפרתי לאבא הכול על החברים החדשים שלי הכול בסוף אני ממש שמחה שיש לי חברים חדשים וגם שאבא חזר .
