חבריות לא נורמליות

חֲבֵרוּיוֹת לֹא נוֹרְמָלִיּוֹת
קוראים לי מיקה אני ילדה מצחיקה, יפה, וכיפית. אני הייתי גרה בארגנטינה עם המשפחה שלי וחברים שלי.
אחרי שבע שנים בארגנטינה, ההורים שלי אמרו לי שאנחנו צריכים לעלות לארץ ישראל.
אני הייתי קטנה ואני לא הבנתי כל כך מה שאמרו לי. לאחר חודשיים, אני שאלתי את ההורים שלי: “מה זה עלייה לארץ ישראל?” ההורים שלי אמרו לי  שזה להיות יותר קרובים לה’, ולכותל המערבי ולגור בארץ יהודית. ההורים שלי סיפרו לי גם שאנחנו נעלה עם קבוצת עולים.
כשאני הבנתי מה שההורים שלי אמרו אני חשבתי שאני לא אראה את המשפחה והחברות שלי אף פעם. אני לא רציתי לעשות עלייה. אני לא רציתי לאבד את החברות שלי, אבל אמא ואבא אמרו לי שהכל יהיה בסדר.
כשהגעתי עם המשפחה שלי לארץ ישראל, לא היו לי חברות בבית הספר. ולא הבנתי שום מילה בעברית. דיברתי בספרדית. לאחר חודשיים בישראל, ההורים שלי אמרו לי שיש עוד עולים שהגיעו לארץ וצריך ללכת לבקר אותם. הייתי ממש שמחה, רציתי חברה חדשה, כי לא היה לי כל הזמן הזה עם מי לשחק. כשהלכתי לבקר את העולים הכרתי ילדה חדשה ושמה טלי. היא ילדה טובה, חמודה, וגם ממש כיפית.

אני וטלי היינו ממש חברות טובות.  עשינו כמעט את הכל ביחד. אחרי שנה וחצי, הגיעה ילדה נוספת לקבוצה ושמה שירה. היא ילדה ממש טובה ומצחיקה. היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלנו. לאחר שנה, היינו יותר קרובות מחברות – היינו כמו אחיות!
אחרי כשנה וחצי, הלכתי לבית שלה וההורים שלה אמרו לי שהם עוברים לגור בירושלים. אני לא האמנתי לזה, אני חשבתי שזו בדיחה אבל זה לא. אני בכיתי הרבה, לא ידעתי איך נצליח להיפגש כי אני גרה באור עקיבא ושירה תעבור לירושלים.
מאז ששירה הלכה הכול השתנה – אין ללכת ביחד לגינה, לחוף ים, לקניון למסעדה ולגלידה. החיים שלי השתנו לגמרי והרגשתי שאני לא יכולה לעשות משהו בלעדיה.
גם טלי הייתה עצובה מפני ששירה הלכה, אבל לאחר חודשיים ששירה הייתה בירושלים אני וטלי כבר לא היינו עצובות, דיברנו איתה בטלפון בשיחת וידאו ונפגשנו איתה גם.
אני גם נסעתי לירושלים 4 ימים והייתי עם שירה. אנחנו שיחקנו, דיברנו, הלכנו לפארק, ונשארתי שם לשבת.
אבל עכשיו אני רגילה לא ליראות את שירה כל יום וגם זה לא עצוב לדעת שעכשיו לשירה יש את החברות שלה בירושלים וזה לא עצוב שיש לה עוד חברות שם כי אני יודעת שהיא שמחה ושהיא אוהבת להיות שם ואם היא שמחה אז גם אני.
אני רוצה לשתף בעוד משהו קטן –  שבעוד כמה ימים יש לי יום הולדת. אני מקווה ששירה תבוא כי היא בטוח לא תפספס את היום הולדת של החברה הכי טובה שלה. היא סיפרה לי שבקרוב, בפורים, היא אולי תלך לבקר את המשפחה שלה במקסיקו והיום הולדת שלי ממש קרוב לפורים, זה אומר שאולי היא לא תהיה ביום הולדת שלי, אבל העיקר זה שאנחנו היינו חברות טובות וגם עכשיו אנחנו חברות טובות וגם נמשיך להיות חברות טובות.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »