שמי: אלה בלומנטל
כיתה: ג’ 1מורה: שולמיתבי”ס: ממד ארנונה
חברות
פעם היו שני חברות ליה ונועה. הו היו חברות ממש טובות. פעם בכיתה היתה תחרות ריצה אבל
נועה לא אהבה לרוץ וליה לא כל כך. ליה אמרה, “אני לא רוצה להשתתף”. נועה אמרה “גם אני לא
רוצה”
ליה שאלה “למה את לא רוצה להשתתף ?”
וליה אמרה “נכון את לא רוצה כי אני לא רוצה”.
נועה אמרה “לא”.
וילה אמרה “כן” והן רבו עד הצהרון ו פתאום המורה בא ו אמרה למה אתן רבות וליה אמרה נכון
יש
תחרות אז אני לא רציתי להשתתף ואז גם נועה לא וזה לא נעים לי כי היא עושה אחרי
ואני לא רוצה שהיא תעשה אחרי וזה לא נעים לי כל יום היא עושה אחרי ילדה והיא לא משחקת
איתי בכלל והמורה אמרה אני מבינה לילושק ונועה אמרה אני לא עושה אחריה הי רק משקרת
ליה אמרה אני לא משקרת המורה אמרה אני לא יודעת למי להאמין. אבל בו נכנס לכיתה
כי נגמרה ההפסקה אבל נועה אמרה אני לא רוצה לשבת ליד נועה אז המורה אמרה אולי
נעביר מקומות אחשב אבל ליה אמרה אני רוצה להיות חברה שלה אבל היא לא רוצה
נועה אמרה טוב אני היה חברה רק אם אתה לא תגידי לאמא שלך שאני מרביצה לך
טוב ליה אמרה אני אוהבת להיות חברה שלך גם אני רוצה להיות חברה שלכם אמרה נויה הן אמרו
מאת חושבת שניה חברות שלך כן אמרה נויה ולי אמרה לא את כל כך חצופה אולי תעופי לי
מהעינייםנויה אמרה זה מילה לא יפה טוב אמרה נועה וליה בוא ניה חברות שלה ילה בואי לשחק איתנו
רוצות לבוא אלי היום אמרה ליה אבל נויה אמרה אני בצהרון היום אז יש לי רעיון שאמא
שלי טוב אז אני אגיד לה אם היא יכולה לשאול את אמא שלך אם אחר הצהריים שתבי אלי
טוב אבל צריך לתכנן את משה עושים בבית טוב יום נעים כי יש לי חוג טוב בי
ובבית הן שיחקו ביחד
ואני לומדת מהספר ש גם אפשר להיות עם חברות אחרות ולשחק יחד הסוף
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי