חברות
הכל התחיל אחר צהריים אחד, כשציפי המדריכה הודיעה הודעה חשובה: “בנות יקרות! אני פותחת רישמית את תחרות כתיבת הסיפורים!” נשמע גל של לחשושים “התנאים הם כאלה: פתחה ציפי בהסבר: “אני מחלקת אתכן לזוגות וכל זוג צריך לכתוב סיפור על “ואהבת לרעך כמוך”. סיגל, חברתי הטובה לחשה לי באוזן: “אני מקווה שישימו אותנו ביחד”, “גם אני” לחשתי לה בחזרה. “טוב אז אני מחלקת זוגות!” אמרה ציפי והחלה להקריא רשימת בנות:
“סיגל ורונית ביחד”, “אוף, נו” נאנחתי, “חבי ורות ביחד”, “מה?!?!” קראתי בבהלה. “אני לא משתתפת אם אני עם רות!”, “אין לי מה לעשות בנידון חבי, כבר הגשת מועמדות”. היושבות בחדר הסתכלו עלי ועל רות, על רות ועלי, כולן ידעו שאני ורות שונאות אחת את השנייה מלידה.
כדי להפר את השתיקה ציפי מיהרה להקריא עוד זוגות אבל אני לא הקשבתי וכל ראשי הסתחרר רק מהמחשבה הנוראית הזו.
למחרת כשניגמרו הלימודים שאלתי את סיגל עם היא רוצה לבוא אלי אבל תשובתה הפתיעה אותי קצת, “סליחה חבי, אבל קבעתי היום עם רונית שנכתוב ביחד את הסיפור. ניפגש מחר!”
הייתי בהלם אבל בדיוק ציפי המדריכה שלחה לי הודעה: היי חבי, תקשיבי, מה שהיה אתמול עם רות בהחלט לא מתאים… אשמח אם תקבעו בימים הקרובים להיפגש ולהכין את הסיפור, סומכת עליך!
צמד המילים האחרונות ממש עודד אותי ופניתי אל רות, שבדיוק עברה לידי, “תקשיבי רות, אני יודעת שאנחנו לא מחבבות מי יודע מה אחת את השנייה אבל אנחנו חייבות לנצח בתחרות הזאת”. רות הביטה בי במבט קשה לפענוח ואז היא אמרה, “טוב בסדר. אז מחר בבית שלי?” “בסדר”, אמרתי לה ונפרדנו כל אחת לבית שלה.
למחרת, לאחר בית הספר הלכתי עם רות לביתה וניגשנו לעבודה. “אז על מה נכתוב את הסיפור?” שאלה רות, “לא יודעת, בואי נחשוב…” עניתי לה. ואז היא שאלה: “תגידי חבי, למה את כל כך שונאת אותי?”
“אני… מה?” הופתעתי מאוד מהשאלה הזו והרגשתי שפני קצת מאדימות “נו את יודעת… שתינו שונאות אחת את השנייה…” “אבל למה?” אמרה רות, “לא יודעת, אולי בגן רבנו על בובה ומאז אנחנו שונאות אחד את השנייה?” שאלתי תוך כדי צחקוק, רות חייכה קלות ואמרה: “אז את רוצה שנהיה חברות?” “טוב בסדר”, עניתי, ולפני שהוספתי עוד מילה, רות כבר חיבקה אותי ולפתע צץ במוחי רעיון. “רות, אנחנו יכולות לכתוב על מה שקרא לנו עכשיו!” קראתי ורות ענתה בשמחה: “בסדר אבל את יודעת מה?” “מה?” שאלתי, “חבי+רות=חברות!” היא ענתה ושתינו צחקנו והתחלנו לכתוב.
כעבור שבועיים, באנו- כל הזוגות בהתרגשות גדולה לסניף, כי היום מכריזים מי יהיה הזוג המנצח, אני הרגשתי שיש לי ולרות סיכוי גדול לנצח, ציפי הגיעה עם שקית גדולה ובה פרס לזוג המנצח. כולן ניסו להציץ בשקית אבל ציפי מיהרה והושיבה את כולן במקומות ואמרה: “אני רואה שכולן במתח אז אני לא אמרח אתכן והזוג המנצח הוא… תופים תופים תופים… חבי ורות!” הרגשתי סיפוק אדיר. בתוך השקית של ציפי היו שני גביעים גדולים והיא נתנה אותם לי ולרות ואז ציפי המדריכה אמרה:
“חבי+רות=חברות!”
מגישה: רעות וולס
