בבית הספר היסודי “אלונים” בכיתה ג’, לומדות יחד שלוש חברות: חנה, רות ואפי.
לחנה שיער ארוך, חלק, בצבע חום ועיניים חומות.
לרות צמה ארוכה, בצבע בלונדיני ועיניים כחולות.
לאפי שיער מתולתל, פזור, בצבע חום ועיניים ירוקות.
רות ילדה שקטה מאוד, מכל המקצועות אוהבת היא במיוחד את מקצוע חשבון.
חנה, ילדה חייכנית שאוהבת מאוד לצייר, לוקחת את מחברת הציורים שלה איתה לכל מקום.
אפי, מצחיקה מאוד, אוהבת במיוחד את שיעורי הספורט.
חנה, רות ואפי חברות טובות מהגן, לומדות יחד בכיתה, נוהגות לשחק יחד בהפסקות ונפגשות יחד גם אחר הצהרים.
יום אחד, בזמן ההפסקה, כששלוש הבנות שיחקו יחד והיה להן מעט משעמם, הן החליטו שהן רוצות שיהיו להן כוחות על.
הן הלכו לשומרת בית הספר, שהייתה אהובה עליהן מאוד ושאלו אותה: “כיצד ניתן להשיג כוחות על?”
השומרת צחקה, והבנות צחקו גם הן.
אמרה להן השומרת: “פיש פיש פשה בולה בולה – הכוחות יגיעו אליכן, אתן רק צריכות להאמין”.
הבנות לא הרגישו שדבר השתנה בהן, אך השומרת הסבירה שאם הן יאמינו מספיק חזק כוחות העל יגיעו אליהן.
הבנות המשיכו לדרכן, והלכו לשחק בהפסקה.
לפתע שמעה אפי, כי רות רוצה גלידה, ואמרה לרות: “אין גלידה בבית הספר”.
רות ענתה לאפי ואמרה שלא אמרה דבר, אלא רק חשבה על הגלידה.
שלוש הבנות המופתעות עצרו והבינו שאפי קראה את מחשבותיה של רות, כלומר קיבלה את הכוח שביקשה.
באותו הרגע, רות ניסתה לבדוק האם גם היא קיבלה את כוח העל שביקשה, עצרה והאמינה בכל ליבה שהיא בלתי נראית – ואכן נעלמה.
חנה ואפי צעקו: “רות! היכן את?”
רות ענתה: “אני פה, ממש לידכן, לא הלכתי לשום מקום”.
רות הבינה שקיבלה את הכוח שביקשה, להצליח להיות בלתי נראית.
מיד גם חנה רצתה לבדוק האם הפכה ל”ציירת על” כפי שרצתה.
היא פתחה את מחברת הציורים שלה וציירה קופסת מתנה.
לפתע, מתוך המחברת צצה קופסת מתנה בצבעים לבן וורוד, חנה הייתה מאושרת.
במשך מספר ימים, שלוש הבנות התעסקו כל היום בכוחות שקיבלו, עד שאפילו לא הלכו לבית הספר.
אפי המשיכה לשמוע מחשבות, רות נעלמה בכל פעם שביקשה וחנה ציירה המון ציורים שהפכו למציאות.
כעבור מספר ימים הבנות החלו להרגיש קושי עם הכוחות שביקשו לעצמן.
כמות המחשבות שאפי שמעה הייתה גדולה מידי, וגרמה לה לכאבי ראש.
רות הייתה רוב הזמן בלתי נראית, מה שגרם להוריה ולסובבים אותה כל הזמן לחפש אותה.
וחנה ציירה כל כך הרבה ציורים של מתנות, חדי קרן, בובות ומשחקים עד שכבר לא היה מקום בחדרה לעוד מתנות.
לכן, החליטו שלוש הבנות להיפגש באופן דחוף בבית הספר.
הגיעו בבוקר לבית הספר ועמדו שלושתן יחד בחצר.
רות אמרה: “אני לא יכולה להמשיך עם כוחות העל האלה”.
אפי הוסיפה: “גם אני לא יכולה להישאר עם הכוחות, כואב לי כבר הראש מרוב שמיעת מחשבות”.
חנה אמרה: “החדר שלי עמוס מרוב מתנות שציירתי, אין לי מקום!!!”.
שלושתן החליטו ללכת לשומרת ולבקש להסיר את הכוחות.
השומרת אמרה להן שתשמח לעזור להן להסיר את הכוחות, ואם רק יאמינו זה יקרה.
הבנות עמדו יחד, אחזו ידיים, עצמו עיניים והאמינו שהכוחות יוסרו מהן.
לאחר מספר דקות נשמע צלצול ושלושתן רצו לכיתה לשיעור עם המורה המועדפת עליהן.
ומה קרה לכוחות? הם נעלמו.. והבנות היו מאושרות.
