חברות מציקות

פעם אחת הייתה ילדה שעברה דירה לתל אביב עם הוריה, והיא מאד רצתה שיהיו לה חברות בכיתה שהיא לומדת. בכיתה שלה היו קבוצות טובות ורעות. אחת הקבוצות הטובות התקרבה אליה לאט לאט וגם אחת מהקבוצות הרעות התקרבה אליה לרעה. אחת מבנות הקבוצה הרעה הציעה להציק לה כדי שתבין ש”לא כדאי להתקרב או להתעסק איתנו”, כך “לא תהיה לה ברירה אלא להתקרב ולהיות רעה כמונו” וכך היה. הם התעסקו בלוקר שלה והציקו לה וגם אחרי בית הספר. אבל הילדה לא אמרה כלום להוריה, ולילדה לא הייתה ברירה – היא התקרבה אליהם ונעשתה רעה מיום ליום. ההורים של הילדה שמו לב לזה ולא הבינו מה קרה, מילדה חמודה ונחמדה היא הפכה לפראית. יום אחד ההורים של הילדה נכנסו לכיתה שלה ורצו לדעת מה קרה לילדה שלהם. אחת הבנות מהקבוצות הטובות הרימה יד והמורה נתנה לה לדבר. היא אמרה שיש בנות שמציקות לילדה החדשה ושלא הייתה לה ברירה. היא התקרבה אליהם וכך נעשתה רעה. ההורים של הילדה שאלו את הילדה שדיברה “מי עשתה את זה?” אך היא אמרה שזה לשון הרע והיא לא יכולה לומר. הם הסבירו לה שהיא יכולה להגיד ושהכול בסדר. היא אמרה בשקט למורה את שמות הבנות והמורה קראה לבנות שעשו את זה ואמרה להם ללכת למנהלת. המנהלת הזמינה את ההורים של הבנות הכי מהר שאפשר והן קבלו עונש גדול מאוד. ההורים של הילדה חינכו אותה מחדש עד שהפכה להיות ילדה חרוצה, נבונה וטובת לב.