היי, אני ליה, ואני מיה.
אנחנו גרות אחת ליד השנייה, וזה כל כך כיף. היום אחרי בית הספר ,הגיע הזמן לעשות משהו שאנחנו הכי אוהבות לאפות. התיישבנו במטבח של מיה, השולחן היה מלא בקערות, קמח, סוכר וצבעי מאכל שאמא של מיה הכינה לנו. אני מערבבת את הבצק, ומיה מוסיפה שוקולד צ’יפס. אנחנו צוחקות ומדברות על הצבעים שנשתמש בהם ועל איך כל עוגייה תהיה מיוחדת.
כשסיימנו, מיה הביאה לי בקופסא קצת עוגיות ומלווה אותי הביתה. אנחנו הולכות ביחד, מדברות על כל היום, על החברות, על הסרטים שאנחנו רוצות לראות. אבל אז אני שמה לב שכחתי את הטלפון שלי אצל מיה במטבח. אנחנו חוזרות אחורה, רגע לפני שאנחנו פותחות את הדלת, ושומעות את ההורים של מיה וההורים שלי מדברים בטלפון. שמענו על המעבר של מיה לעיר אחרת. ליה ואני היינו בהלם זה לא יהיה כל כך פשוט לשמוע את זה ניסיתי להסתיר את העצב אבל נראה לי שליה הבינה שאני עצובה
בערב, שההורים של מיה אמרו לה בפירוט על המעבר, ובבית הספר מיה סיפרה לליה שהם אמרו לה בפירוט שהם עוברים וליה הציעה שנלך אליה היום ונכין סליים דביק וצבעוני במיוחד שככה נזכור שאנחנו החברות הכי טובות גם אם אנחנו רחוקות.
בחדר של ליה היה מלא צבעים, קערות, חומרים וכלי ערבוב שהבאנו. התחלנו להכין את הסליים ופתאום משהו מוזר קרה. הקערות שלנו התחילו לזוז ולדבר כאילו הן חיות. צעקתי בהלם: ליה, את רואה את זה?! הקערות… מדברות.
ליה מסתכלת עלי בעיניים גדולות ואומרת. זה יצורים קטנים של הסליים מסתובבים, מתגלגלים, ופתאום זה מתחיל להוביל אותנו לעולם דמיוני ומלא צבעים.
לעולם שמלא בסליים, קיבלנו כמו קמעות כאלו שאנו יכולות להיות בעולם הסליים למרות שאנחנו לא קרובות, ושמשהי הייתה שם. הקמע היה זוהר ושתיהן היו נפגשות, הם היו הרבה בעולם הסליים, משחקות, צוחקות, מגלות צבעים וצורות חדשות, עוד לפני שגילינו על. ארמון קסום הכל מרחוק היה יפיפה ומקרוב התחלנו לראות שהוא, שבור. בלי הארמון, עולם הסליים לא יכול להתקיים.
הארמון נפגע על ידי שתי חברות מרושעות, דיה וקיה, שהם החברות הכי טובות ממש כמונו הם היו נפגשות הרבה עד שגילו שמסתתר ארמון ובארמון יש קסם מיוחד אבל לארמון היו הפתעות, הן לא הצליחו להגיע אל הקסם. אז הן ניסו להרוס את הארמון, שככה שאם לא ישגו את הקסם המיוחד אף אחד לא ישיג, כי הם ידעו שבמוקם או במאוחר חברות אחרות יגעו לעולם הסליים, ואולי הם יצליחו לקחת מה ששלהם.
ליה ומיה הבינו שהן צריכות להשתמש בדמיון שלהן כדי להציל את הארמון. כל ערבוב צבעי הסליים, כל צחוק, ברעיון משוגע אחד הם יצרו שתי כדורי סליים דביקים וצבעונים והכי חשוב מתפוצצים שברע שהן יזקרו לעברם את הכדורי הסליים המתפוצצים זה ינטרל את הקמאות שלהן ובזמן הזה שהם בלי קסם הם יוכלו לקחת להם את הקמאות ולשבור אותן כך שהם לא יחזרו לעולם
ובסוף, אחרי כל ההתרגשות, ליה ומיה ישבו רגע יחד והביטו על הקמע הזוהר. הם חייכו, ידעו שהחברות שלהן תמיד תישאר איתן, ושכל צבע וסליים הם זיכרון של הרגעים הכי קסומים שהיו להן יחד. אפילו כשהן רחוקות, הקסם והחברות תמיד יחברו ביניהן, ויעשו כל עולם – אפילו את עולם הסליים – מקום מושלם וצבעוני. הן צחקו, שיחקו עוד קצת עם הסליים והרגישו שהכל אפשרי כשהן ביחד הן התיישבו ליד השולחן, ועם כל גלגול של הסליים הצבעוני, נראו להם צורות חדשות ומוזרות – פרחים, כוכבים, אפילו חיות קטנטנות. כל פעם שהן צחקו, הסליים נדבק לצבעים ויצר עוד צורות קסומות. ליה ומיה הרגישו כאילו כל העולם סביבן מחייך איתן. הקסם לא נגמר רק בארמון – הוא התפשט לכל החדר, לכל הבית, ואפילו החום והאור הרגישו יותר חזקים. הן ידעו שזה הרגע שלהן, רגע שהן יחזיקו בלב תמיד, ושהחברות שלהן היא הדבר הכי קסום מכל.
ובסוף, אחרי כל ההתרגשות, ליה ומיה ישבו רגע יחד והביטו על הקמע הזוהר. הם חייכו, ידעו שהחברות שלהן תמיד תישאר איתן, ושכל צבע וסליים הם זיכרון של הרגעים הכי קסומים שהיו להן יחד. אפילו כשהן רחוקות, ביחד הן הכינו סליים, ועם כל גלגול של הסליים הצבעוני, נראו להם צורות חדשות ומוזרות. כל פעם שהן צחקו, הסליים נדבק לצבעים ויצר עוד צורות קסומות. ולבסוף, הן הסתכלו אחת על השנייה, וידעו שהחברות בניהם לעולם לא תשבר.
הסוף
