חברות טובה ואמונה בעצמי
שלום לכולם שמי יונתן ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי בילדות.
זה היה כשהייתי בכיתה ה’ ולמדתי בבית ספר “אורנים”.
יום אחד בשיעור ספורט קראתי בקול “אני רוצה להיות כדורגלן”. כולם השפילו אותי ואמרו לי “אתה בחיים לא תצליח להיות כדורגלן אתה נמוך וקטן”, ורק חברי הטוב נועם בטח בי ואמר לי “אל תקשיב להם יונתן אתה עוד תוכל להגשים את החלום שלך, רק תאמין בעצמך”. כל הדרך הבייתה חשבתי על מה שנועם אמר לי, וכשהגעתי הבייתה התחלתי להתאמן עם אבא שלי בלשחק כדורגל.
כשהגעתי לבית הספר למחרת, אף ילד מהכיתה לא דיבר איתי ועם נועם, אז הבנו שעושים עלינו חרם. ניסינו לדבר עם החברים לכיתה כדי לברר מה קרה, ומה שקרה הוא שאחד מבני הכיתה תכנן לעשות עלינו חרם וסיפר את זה לכל הכיתה. במשך זמן מה נמשך החרם, ולאחר מכן שני בני כיתתינו שמעון ואיתי אמרו “די נמאס לנו לעשות חרם על נועם ויונתן, זה לא לעניין בכלל ואסור לעשות חרם נגד אף אחד”. אחר כך הם דיברו עם כל בני הכיתה, הכיתה קצת התנגדה בהתחלה אבל בסוף צץ לאיתי רעיון “בואו נכתוב להם מכתב התנצלות על החרם שעשינו להם ובטח אחר כך הם ייסלחו לנו וגם נקנה להם מלא ממתקים ונהדק להם למכתב”. בכיתה השתרר שקט ולאחר כמה שניות כולם אמרו שזה רעיון נפלא ושהם יתחילו להכין את המכתב עכשיו. כעבור כמה ימים הם הביאו לנו את המכתב ואמרו “אנחנו מקווים שאתם סולחים לנו” אחרי שנועם ואני קראנו את המכתב והתרגשנו אז אמרנו שאנחנו סולחים להם בלב שלם כי אנחנו רואים שבאמת הם התנצלו התנצלות גדולה וטובה. כולנו עשינו חיבוק קבוצתי ורצנו יחדיו לשחק כדורגל.
בשלב מסוים כולם התחילו לריב באיזה קבוצה אני ונועם נהיה ולבסוף עשינו הגרלה ויצא שנועם ואני התפצלנו. כשנגמרה ההפסקה סיפרנו למחנכת על החרם ועל ההתנצלות הגדולה של החברים לכיתה, המורה התרגשה נורא, אמרה שהיא גאה בכיתה שלנו מאוד וארגנה לנו כצ’ופר פיקניק כיתתי ברמת גן. בנסיעה כולנו צחקנו ופטפטנו וכשהגענו עשינו יחד את הפיקניק בכיף ובשמחה, שמנו שירים ברמקול של המורה, טיילנו, והתעייפנו כהוגן. כשהטיול נגמר כולם נרדמו באוטובוס חזרה וחזרו הביתה מאושרים ושמחים.
כשנועם ואני חזרנו הביתה סיפרנו בהתלהבות רבה להורים שלנו את כל מה שקרה בכיתה וההורים כמובן התרגשו מאוד. מרוב שההורים שלנו התרגשו, הם הכינו מכתב תודה לכיתה שלנו וקנו ממתקים טעימים לכל הכיתה ואפילו הזמינו את כל הכיתה למסיבת פיצה בבית שלי והכינו פעילויות נחמדות ומגבשות כדי שנרגיש מאוחדים ואוהבים.
חברים שלי נהנו מאד וכשכולם היו צריכים ללכת הביתה הם עזרו לי ולהורים שלי לסדר ולנקות את הבית כאילו זה היה הבית שלהם. הם אספו את כל הלכלוכים מהרצפה ושטפו עם אבא שלי את המרפסת עם הצינור של הגינה. כמובן שאבא שלי השובב השפריץ על כולנו מים וגרם לנו לצחוק ולסיים את הערב בכיף גדול.
כשכול החברים שלי הלכו חשבתי לעצמי כמה טוב שיש לי חברים כל כך טובים ועוזרים וכמה אני אוהב אותם.
היום אני כבר בכיתה ז’ ולומד בתיכון “גלים”.
אני מתרגש לספר לכם שאתמול הלכתי להבחן לקבוצת הכדורגל של התיכון והתקבלתי לנבחרת. כל כך שמחתי שהיה לי את נועם כחבר ילדות שאמר לי לא להתייאש ולהאמין בעצמי.
בנבחרת הכדורגל אנחנו 9 ילדים, והשמות של החברים שלי לקבוצה הם
נועם, עמית, שחר, אלדד, גדי, יוסף, יעקב, ישראל, ואני (יונתן)
אנחנו קבוצה חזקה ומגובשת מאוד ומנצחים יחד ברוב המשחקים.
