זה עוד יום קיצי בחייה של גל בת הארבע עשרה. גל גרה בתל אביב. הדבר שהכי הלהיב אותה והיא באמת הייתה טובה בו היה כדורגל. היא העריצה מאוד את התחום הזה והשתתפה באימוני הכדורגל העירוניים לבנות נוער. היא שיחקה בלפחות חמישה טורנירי כדורגל ואף פעם לא נצחה. אמנם היא הגיעה למקומות גבוהים ביותר בטבלה, אבל היא והקבוצה שלה עדיין לא נצחו. והיום היא קמה בבוקר, צחצחה שיניים, התלבשה ויצאה לנשום אוויר צח כשהיא לוקחת את אחיה הקטן דני לקייטנת הקיץ שלו. גל אהבה את החופש הגדול אבל לא בגלל הבריכות, המלונות או כל הדברים הכיפיים האלה. היא אהבה את החופש הגדול בגלל משחקי הכדורגל. כל חופש גדול נערך טורניר כדורגל ארצי. היום בשעה שתיים וחצי נפגשו חברי הקבוצה לאימון הראשון שלהם העונה. הבנות שמחו לראות זו את זו. הקפטנית עשתה שינוי קל בהרכב, ובמקום שגל, שי ולימור יהיו חלוצות, היא החליפה אותן ביעל, אביב והיא עצמה. כל השאר נשארו אותו דבר: ליבי, שהייתה גבוה ועם ידיים חזקות הייתה השוערת, גל, שי ולימור היו (בתפקידן החדש) מתקיפות, וטל, ליאן וספיר היו מגנות. הבנות התחילו בריצה קלה ואז מתיחות בהובלת הקפטנית. התאמנו על הקפצת כדור ולאחר מכן התחילו משחק בשעה שתיים ארבעים וחמש, והזמן חלף ביעף לשלוש ועשרים והן סיימו את האימון. גל הייתה מסופקת מהאימון הראשון שלהן העונה, אבל לא לגמרי. אולי זה בגלל שהחטיאה כמה שערים פתוחים, ויעל נעצה בה מבטים קרים כקרח ואולי זה בגלל משהו אחר…
יום ראשון, שהיה אתמול התחלף במהרה ליום שני וכך גם יום שלישי, רביעי וחמישי. ובעוד שבועיים יתקיים המשחק הראשון שלהן העונה. הן התחילו להתאמן ביום ראשון אחרי מוצ”ש. האימון התחיל סבבה בשביל גל. היא הבקיעה כמה שערים השחילה כמה פעמים, אך במחצית השנייה במקום למסור את הכדור ליעל, מסרה לספיר שהייתה בקבוצה הנגדית. “לא נורא גל” קראה אדר הקפטנית. “את מעולה אבל צריך שיפור בהתמקדות.” יעל הייתה מאחורי גל, אבל גל יכלה אפילו להרגיש את המבט הזועם בעיניה של חברתה לקבוצה. גל ידעה למה היא כועסת כל כך כשהיא עושה טעות. יעל כפי שהכירה אותה, תמיד הייתה זאת ששאפה לשלמות ולניצחון כאילו זה תלוי בחייה. אבל גל לא ידעה למה זה…
……………………………………………………….
שבועיים חלפו עברו והגיע היום הגדול. הקבוצה הגיעה עשרים דקות לפני תחילת המשחק. והן עברו על התוכנית. “אוקיי בנות” אמרה אדר. “הקבוצה היריבה תוקפת חזק מימין, אז אני צריכה את שי ולימור שתצאו מהעמדות שלכן ותחסמו אותם כמה שאפשר. כל השאר לעבוד כרגיל” כעבור עשר דקות, נשמעו קריאות עידוד וקריאות בוז מהקהל. ושריקת השופט זה היה הסימן שלהן לעלות למגרש. הבנות עלו למגרש וקבלו אותן בברכה קריאות עידוד נרגשות, ולאחר כמה שניות עלתה גם הקבוצה היריבה. הקריין התחיל לדבר. “שלום לכם צופים וצופות! היום זהו המשחק הראשון העונה! אז תחגרו חגורות שימו קסדות כי אתם הולכים לעוף!” השופט שרק במשרוקית, המשחק התחיל והקריין המשיך. “והנה אדר שמוסרת לספיר שמוסרת לטל ו… האם זה שער?? לא… אליס מהקבוצה היריבה חוטפת את הכדור במרץ עובר אחת, עוברת שתיים והופ, עף לה הכדור! איזה באסה! גל מתקרבת לכדור אבל לא מספיק מהר וחוטפים לה אותו, כשהייתה לה הזדמנות פתוחה!” גל ראתה את שאדר נורא מבואסת מחוסר ההתקדמות, וזה היה די בגללה היא הייתה כל הזמן לא מרוכזת בגלל יעל. שגל כבר כעסה עליה, בגלל הכעס והמבטים שהיא נותנת לה “והינה אליס שמוסרת ליהלי ש… מבקיעה גווווווולל!” קרא הקריין ואז השופט שרק למחצית. הבנות חזרו לחדר ההלבשה. כולן היו מזיעות ואדומות כעגבנייה “טוב תקשיבו” אמרה אדר. “זה לא נורא החזקנו יפה מאוד כל המחצית וזה רק אחד אפס להן אז יש לנו הזדמנות לעשות מהפך.” “אבל טל וספיר לא מרוכזות! אי אפשר ככה.” אמרה יעל. “כאילו שאת יותר טובה! במקום לדבר, העיניים שלך יוצאות מהחורים!” טל וספיר שאגו מצחוק, וגל ראתה שיעל מסמיקה ממש מתחת לפרצוף הכועס, ולא היה לה מה לענות אז היא שתקה. הבנות שמעו את שריקת השופט בשנית, ולפני שיצאו הקפטנית נאמה נאום מעודד קצר. המחצית השנייה התחילה, והכדור אצל ליה. ליה התקדמה יפה ומסרה לגל, שחצתה את המגרש בתנועה מרשימה והיא מתקרבת לשער. הלב שלה דופק. “גל ממול השער האם היא תבקיע?” גל בעטה הכי חזק שיכלה ו.. ו… זה שער! “איזה גול מדהים!” קרא הקריין. “יכול להיות פה מהפך!” כל הקהל התפקע מרוב שמחה והריע. גל הרגישה שיש עוד תקווה. “זה תיקו תיקו חברים” אמר הקריין “עלינו לזכור שיש עוד נקודה אחת שתכריע.” השוערת של הקבוצה השנייה, בעטה את הכדור גבוה וחזק ובטעות איבדה עליו שליטה, והוא הגיע לליאן. ליאן הקפיצה את הכדור מעל אליס היריבה, והתקדמה. ובדיוק כשבאו להסתער עלייה היא מסרה לליה. ובינתיים הזמן מתקתק ונשארו עוד שלוש דקות עד לפנדלים. הפנדלים זה בהנחה שהמצב ישאר תיקו תיקו. ועמית מהקבוצה השנייה, חוטפת לליה את הכדור, ומתקדמת לשער ובועטת. ליבי השוערת האלופה הודפת את הכדור ומוסרת לעבר יעל, שנאלצה למסור לאדר, שמתקדמת לשער, בועטת ומבקיעה בשנייה האחרונה! “חברים וחברות יש לנו קבוצה מנצחת! איזה משחק מותח זה היה!” גל לא יכלה לתאר את האושר שהיא וקבוצתה הרגישו.
כשהן חזרו לתא ההלבשה, הן דיברו ושמחו. גל ראתה שיעל לא הייתה שמחה במיוחד כמו האחרות. זו הייתה תעלומה גדולה בשביל גל, אבל בכל זאת רצתה לגלות.
………………………………………..
יומיים עברו מיום המשחק. גל התעוררה כשחיוך על פניה. היא קמה לבוקר רענן במיוחד. והקפטנית הודיעה שיש להן אימון אז היא התארגנה, שמה בגדים ויצאה. היא הגיעה לאימון לקריאות עידוד, כי היא הייתה זאת שהבקיעה את השער המכריע. וכרגיל הן התחילו את האימון בריצה חימום והקפצת כדור, ואז הן שיחקו. כעבור שעה כל אחת התפזרה לביתה. גם ביומיים הבאים הבנות נפגשו לאימון, ואדר אמרה שלמרות שהן נתנו ביצוע מדהים, הן עדיין צריכות להשתפר טיפה. באימון הזה גל ראתה שספיר וטל כיכבו מאוד עם הביצועים שלהן. והן גם היו מרוכזות במיוחד ולא דיברו זו עם זו עד סוף האימון. כנראה זה בגלל מה שיעל אמרה להן שהן לא מרוכזות ואי אפשר ככה. חשבה לעצמה גל. “בנות הקשבה אליי” אמרה אדר. “אתן אלופות ברמות. והיום אתן באמת נתתן את כל כולכן, אבל חשוב לי לציין, שיש עוד הרבה משחקים לפנינו, והמשחק הבא, הוא עוד שלושה ימים”.
…………………………………………..
זהו בוקר גדול. זה הבוקר של המשחק השני של גל. היא התארגנה ויצאה למשחק. עשר דקות לפני המשחק הבנות כרגיל עברו על המערך. כאשר שמעו את הקריין ואת האוהדים הם התחילו לשחק. לגל היו שתי מטרות במשחק הזה: לנצח, ולגלות למה יעל ממש אובססיבית בהגזמה לניצחון, והיא לא מתנהגת יפה לחלק מהבנות. השופטת שרקה במשרוקית והן התחילו לשחק. כעבור מחצית, הבנות חזרו לחדר ההלבשה בבאסה. המחצית הזאת עברה שלוש אפס ליריבותיהן. אבל האדרנלין עדיין לא ברח מגופן. השופטת שרקה בשנית. והמשחק מתחיל. הקבוצה השנייה החלה לנוע במסירות לעבר השער. ובגליץ’ אחד, אביב חטפה את הכדור. היא מסרה את הכדור ליעל, ובלי שגל שמה לב, יעל מסרה לה את הכדור ואודליה מהקבוצה היריבה לקחה את הכדור בקלי קלות. ואז יעל קראה לעבר גל “מה את עושה??” גל התעלמה מהערה. וגל ראתה שהבנות מהקבוצה השנייה, מכסחות אותן, עד שאדר חטפה את הכדור והתקדמה במסירות עם ליאן לעבר השער. ולבסוף, הן מוסרות לספיר, וספיר שולחת פצצה אל השער וזה גול. גל שמחה. אבל יעל בניגוד לגל, לא הייתה מרוצה, כי היא זאת שהייתה אמורה להבקיע את הגול הזה. כי בתוכנית שהן עברו עליה בחדר ההלבשה, גל ויעל היו אמורות להתמסר לשער, ואז שיעל תעשה גול. ובזמן שגל חולמת בהקיץ ומתרכזת אך ורק ביעל בשביל לגלות מה קורה לה, השוערת של הקבוצה השנייה שלחה את הכדור, רחוק וגבוה. אדל מאותה קבוצה, בלמה את הכדור בתנועה רגלית מרשימה, התקדמה לשער במסירה אחת עם חברתה, וגל שהייתה אמורה לתקוף כי המתקיפות האחרות היו רחוקות, אפילו לא הסתכלה על הבנות שהייתה אמורה להתקיף, ובפיזור דעת גמור, היא רצה לעבר הכיוון שלהן ובמקום להיפגש עם הבנות מהקבוצה השנייה, היא התנגשה ביעל ויעל נפלה. הנפילה לא הייתה מסוכנת או כואבת כי יעל רק שפשפה את הברך. אבל עדיין יעל נפגעה וכעסה על גל. גל הושיטה ליעל יד, אך תוך שניות יעל קמה בלי עזרה, ודחפה קלות את ידה של גל. אדל מהקבוצה הנגדית, עשתה עוד גול והתוצאה היא ארבע אחד ליריבות. נשארו עשר דקות למשחק. ליבי מסרה את הכדור לגל, וגל פשוט התקדמה בלי להסתכל מי באה לחטוף לה את הכדור ולמרבה מזלה, היא הצליחה להגיע לשער בלי שום בעיות, אבל כיוון שרצתה סוג של לרגל אחרי יעל, ויעל הייתה מאחוריה, במקום לבעוט לשער היא הסתכלה אחורה לראות איפה יעל, וכשחזרה להסתכל למטה לכדור כדי לבעוט, היא גילתה שהיא בועטת באוויר כי חטפו לה את הכדור. היא ראתה את שתי הקבוצות מול השער שלהן, וכבר היה מאוחר מידי. הקבוצה השנייה עשתה גול, אחד חמש להן, והזמן אזל. השופטת שרקה והמשחק תם. כעבור חמש דקות, הבנות כבר היו בחדר ההלבשה. אף אחת לא החליפה מילה עם אף אחת. כולם כבר התחילו לכעוס על גל, על חוסר ההשתתפות והריכוז שלה. כשכולם כבר הלכו ורק גל ויעל נשארו, היא הלכה להתנצל בפניה שהתנגשה בה במשחק.
“היי יעל תקשיבי אני מתנצלת על שהפלתי אותך. זה באמת היה בטעות.” בתגובה להתנצלות של גל, יעל דחפה אותה בחוזקה וגל נפלה על הארץ. גל לא הבינה מה קורה. “מה יש לך?!” היא אמרה “מה יש לך אם כבר! את כבר מהאימון הראשון שלנו החופש לא מרוכזת ולא שמה לב סביבך מה קורא, את הפלת אותי כי תנחשי מה? שוב לא היית מרוכזת ואת היית היום פשוט גרועה. הייתה לך הזדמנות לעשות גול, הייתה לך הזדמנות לחטוף לבנות מהקבוצה השנייה וההזדמנות הטובה ביותר שהייתה לך היא לעשות שננצח.” “אני לפחות באמת שומרת על העיניים שלי שהן לא יצאו מחוריהן בתגובה למשהו קטן!” יעל שוב דחפה את גל, אבל הפעם, גל לא נפלה בקלות. ובמקום זה היא נתנה בוקס ליעל, ויעל נדהמה. בדיוק כמו גל. ויעל התקרבה לגל, והתחילה להכות אותה ולמשוך לה בשיער. וזאת שלחה לעברה עוד בוקס. וזאת שרטה אותה. וזה המשיך עד שגל פשוט דחפה בכל כוחה את יעל, כדי שהיא תיפול בשביל שיעשו הפסקת אש. “תפסיקי את זה עכשיו! גם ככה את נראית כמו איזה משוגעת! אני פשוט לא מאמינה עלייך, באמת כמה אפשר להיות רעה כשאת נותנת ביקורת לעבר אחרים, וכשאת שופטת אנשים על הטעויות הכי קטנות שלהם.” יעל פשוט קמה מהרצפה, ובמקום להסתער על גל, היא יצאה בסערה מחדר ההלבשה כשהיא מתנשמת בכעס ודמעות נקוו בעינייה…
…………………………………………………
הבוקר הזה, גל לא התעוררה עם חיוך על הפנים. ולא בגלל שהיא הפסידה הפסד מוחץ של חמש אחד, אלה בגלל מה שקרה אתמול בחדר ההלבשה עם יעל. היא גם לא ידעה מי נפגעה יותר פיזית ונפשית, היא עצמה או יעל. הבוקר הזה היא התלבשה לאט ולא במרץ כמו בכל הבקרים. והבוקר הזה היא אפילו שקלה אם בכלל להישאר בכדורגל, באימונים ובטורניר. לבסוף, החליטה שהיא תישאר בכדורגל אך היא עדיין נשארה מדוכאת. בטורניר נשארה להן הזדמנות אחת לעלות שלב ולהמשיך כרגיל. ואם הן לא יצליחו את המשחק הבא שלהן, הן יפסידו סופית. גל הגיעה למגרש אימונים שלהן. כולן נראו כרגיל דווקא. בהתחשב בזה שאף אחת לא יודעת על מה שהיה אתמול בין יעל וגל. “טוב חבר’ה מה שלומכן היום?” שאלה אדר. מן הקבוצה נשמעו מלמולים של “בסדר” או “סבבה” חלושים. “תקשיבו אני יודעת שכולכן בבאסה מההפסד. גם אני. אבל אנחנו צריכות לזכור שיש לנו עוד הזדמנות. אז בואו ננצל את האימונים האלה, כדי שנוכל להתקדם ולעלות מקומות בטבלה וגם הכי הכי חשוב, לנצח בטורניר הזה.” עכשיו כשגל חשבה על זה, אדר הייתה כל הזמן אופטימית. ואפילו המשחק אתמול לא שינה את האופטימיות שלה. היא מאוד העריכה את זה, והחליטה שזה מה שייתן לה את המוטיבציה לשחק ולנצח ולשים בצד את יעל. הן התחילו לשחק, ואפילו פעם אחת גל לא הסתכלה על יעל. ואפילו פעם אחת יעל לא נעצה בה מבטים, כשעשתה טעות. והיא היום הייתה ממש טובה. גל שמה לב שזה בגלל שהיא לא יצרה קשר עיין עם יעל או ריגלה אחריה והיא הייתה מרוכזת. “אני רוצה להגיד כל הכבוד לגל” אמרה אדר. “היום ראיתי שנתת את כל כולך, ולא נתת שמשהו יוציא אותך מריכוז או יפריע לך ובלי שום קשר לריכוז הביצועים שלך גם היו ראויים להרבה טפיחות על הגב.” ” ואוו תודה רבה אדר” אמרה גל. ובמקום להגיד בבקשה, אדר פשוט חייכה לגל ואז אמרה, “גם כל שאר הבנות” “אני שמחה שהתאוששתן מאתמול וכל מה שעשיתן היום לא יהיה לשווא.” ואז אמרה ערב טוב לכולן. בדרך לבית, גל ראתה את יעל מלפניה. היא חשבה שאולי לא כדאי שהן ילכו באותה דרך ויפגשו זו את זו, ושהיא תלך בדרך הארוכה יותר. אבל הכיוון שיעל הלכה בו, היה נראה מוזר קצת לגל. יעל פנתה דרך סמטה חשוכה עם עכבישים פה ושם. גל המשיכה לעקוב אחר יעל בלי שהיא תראה אותה. בסוף הסמטה ראתה גל שיש גבר שמחכה ליד רכב ומסתכל על יעל ומצפה לבואה. גל התחילה לדאוג, והיא עמדה להתקשר למשטרה אבל אז יעל אמרה “שלום אבא.” הם לא חיבקו זה את זה אבל בכל זאת, גם הגבר שמתברר שהוא היה אבא של יעל, גם החזיר לה “היי יעל” “אני כבר לא יכול לסבול את זה יותר! אני צפיתי בך משחקת, וזה לא ריצה אותי.” “אבל אבא אני ניסיתי ו.. ו… אתה לא מסתכל על המשחק הראשון? אתה לא ראית את המהפך שעשינו?” ” אני מסתכל על מה שעכשיו!” הרים אבא של יעל מעט את קולו. “אם לא תהיי מצליחה כמו כל האחים שלך אני ואמא נראה מה נעשה איתך” “אבל “אבא!” יעל ניגבה את דמעותיה בחולצתה “אני הבת שלך. וגם… וגם… יש עוד טורניר שלם, אז יש לי עוד הזדמנות להוכיח את עצמי.” “אני יודע יקירתי ואני סומך עלייך, אבל בכל זאת אנחנו רוצים שתהיי מוצלחת בדיוק כמו שלושת אחייך הגדולים” הם סיימו לדבר ויעל נכנסה לאוטו עם אביה. גל לא האמינה למראה עיניה. אבל מה שכן הצליחה לחשוב עליו בזמן שהיא מעכלת את כל זה, זה שהיא תעשה כל דבר כדי שההורים של יעל יהיו מרוצים מביתם, שהם לעולם לא יטרידו אותה ככה, שהם יחיו באהבה ולא יאהבו זה את זה רק בגלל ההצלחה ושהיא ויעל והיא יחזרו להיות חברות….
………………………………………….
היום לא היו אימונים. אדר רצתה לתת לקבוצה הפסקה מכל האימונים. גל לא ידעה מה לעשות בזמנה הפנוי, כשאין לה משחקים או אימונים. אז אחרי חשיבה קדחתנית ביותר, היא מצאה רעיון. היא תתקשר ליעל ותגיד לה שהיא ממש רוצה לדבר על משהו חשוב. אבל איך בעצם אני אגיד את המשהו החשוב הזה פנים מול פנים עם יעל? חשבה גל. היא לקחה לעצמה דף, והתחילה לרשום עליו. “תכנית לדבר עם יעל” כתבה. “אחד, להגיד לה שאני באמת רק עברתי לידה ולא בכוונה, שמעתי את השיחה. שתיים, אני אגיד לה שאני ממש מצטערת ואני אפייס אותה, ושלוש אני אוודא שננצח בטורניר ואני לא אהיה חסרת ריכוז יותר” כן. חשבה לעצמה גל. רוב הסיכויים שזה יעבוד. אחרי שהיא תרגלה את השיחה שלהן מול המראה, גל חייגה למספר. בהתחלה זה לקח דקה או שתיים ואז היא ענתה. “הלו?” אמרה גל. “מה את רוצה?” אמרה יעל. “היי יעל, תקשיבי, יש מצב שאנחנו נפגשות? אני חייבת להתנצל בפנייך פנים מול פנים.” “איפה את רוצה שניפגש?” “אצל הגלידה של ‘דאנוך.'” “אני אחשוב על זה.” יעל אמרה ואז נתקה. יופי, חשבה לעצמה גל. השלב הראשון שלה חצי עבד. ובינתיים היא רק הסתכלה על הטלפון בתקווה שיעל תתקשר ותגיד כן. עברו עשר דקות של ציפייה ואז יעל התקשרה. “אני יכולה.” גל יצאה מגדרה מרוב אושר. היא התארגנה ויצאה לעבר הגלידה של “דאנוך”. שם היא חיכתה לא יותר מחמש דקות ויעל נראתה באופק. היא ישבה בכיסא ממול גל, ורק הסתכלה עלייה במבט שאומר “נו?” “תקשיבי, אתמול הלכתי בדרכי הרגילה לבית ופתאום ראיתי אותך ואת אבא שלך מדברים ובטעות שמעתי חלקים מן השיחה ו..” “מה?!” התרגזה יעל. “את צותת לשיחה פרטית?!” “ל.. לא זה .. זה… לא מה שאת חושבת. אני אני רק…” “את רק מה? למה עשית את זה? יש לך מנהג כזה לצותת לאנשים?” “לא זה פשוט ש… ש…” גל ידעה שכבר אין לה סיכוי עכשיו להסביר את עצמה מול יעל, אז היא אמרה פשוט “לא משנה.” ואז יעל קמה בצעדים רוגזים לכיוון דלת החנות. גל לא ידעה איך תצליח לצאת מהמצב הזה עם יעל, אבל הבטיחה לעצמה שעדיין תנסה להתפייס עם יעל. ולא משנה כמה זמן זה ייקח.
…………………………………………..
עברו ארבה ימים מה”חופש” שאדר נתנה לקבוצה. והיום בשעה אחד עשרה בדיוק, הן נפגשו לאימון. במשחק שעשו, גל כיכבה ממש. זה היה כי הבטיחה לעצמה, שגם במשחקים ואימונים היא לא תתעסק ביעל. ובמיוחד אחרי המשחק השני שלהן העונה. גל התחילה לחשוב שאולי יעל שוקלת אם להמשיך את השיחה ולסלוח לה. כאשר סיימו את המשחקון, אדר הודיעה שבעוד יומיים יתקיים המשחק הבא שלהן, וצריך להתכונן היטב כדי לא לחזור על אותה טעות. כולם הלכו לבתים שלהם ובדיוק כשגל באה לצאת יעל אמרה: “חכי” “אני חשבתי על זה קצת ואני מוכנה לשמוע עוד ממה שבאת לספר לי.” גל נדהמה. אבל בכל זאת התחילה לדבר. “כשעברתי לידכם, שמעתי שאביך מאוד רצה שתהיי מוצלחת ותנצחי כמו אחייך הגדולים.” יעל לא הוציאה הגה וחיכתה בנימוס, שגל תמשיך לסיים את דבריה. “ושאם לא תצליחי, הוא ינקות בצעדים נוקשים יותר.” עד כאן יעל הייתה אדומה מרוב כעס ומבוכה ביחד. דמעה עלתה על פנייה והיא לא הצליחה לעצור אותה. “ואני תמיד ידעתי שאת שואפת לשלמות ולניצחון, אני לא אומרת שזה רע, אבל אתמול גם גיליתי למה. ואני רוצה להתנצל על הריבים שהיו לנו ולפייס אותך ושנחזור להיות קבוצה מאוחדת, כדי שננצח בטורניר השנה ותרצי את אבא שלך.” יעל לא ידעה איך להגיב לכל מה שגל אמרה, אבל זה ריגש אותה והיא המשיכה להזיל דמעות. גל ידעה שיעל פשוט מתפרקת נפשית עכשיו מכל החוויות שהיו לה. בבית, במשחק, ועם גל בחדר ההלבשה. מה שיעל עשתה, לא מעט הפתיע את גל. יעל פשוט חיבקה אותה ולאמרה לה: “אני סולחת” וגל חיבקה אותה בחזרה. ואפילו היא הזילה דמעה קטנה בלי שיעל תראה…
…………………………………………..
עברו שבועיים וחצי מאז המשחק הרביעי שלהן כבר. בכל המשחקים האלה הן ניצחו ניצחונות מוחצים. וזה היה בזכות האחדות שלהן על המגרש זו עם זו.
והיום הגיעה המשחק השניים לפני האחרון שלהן העונה. הקבוצה הגיעה ועברה על המערך. השופט שרק. המשחק התחיל והאוהדים הריעו מלמעלה ושניים מהם היו ההורים של יעל. יעל ואביב התמסרו לכיוון השער של הקבוצה הנגדית. אביב עשתה תנועה מרשימה ובלבלה את יריבתה ומסרה לליאן שמסרה לספיר שמסרה לגל שהיא במרחק חצי מטר מהשער. היא יכולה לבעוט. אבל במקום זה היא מסרה לחברתה כדי לבלבל את השוערת ויעל מבקיעה גול מרשים! השוערת זרקה את הכדור לעבר חברתה לקבוצה והיא מתקדמת לשער לבד בלי להתמסר וטל ספיר וגל ניצלו את זה. הן חסמו אותה מכל הכיוונים ואז מישהי קראה לה למסור אליה את הכדור אחורית ויעל לקחה את הכדור לרגליה בקלי קלות. הבנות מהקבוצה השנייה רתחו מזעם. יערה היריבה דחפה את יעל שהכדור היה אצלה, חזק הצידה והשופט שורק לעבירה והוא מוציא ליערה כרטיס צהוב. יעל קבלה שפשוף בברך וזה דימם מעט. גל הושיטה לה יד בחיוך והיא עזרה לה לקום. למרות הפציעה שלה, יעל המשיכה לשחק בכוח של אריה. יעל עשתה את הפנדל והפציצה את השוערת והיא לא יכלה לעמוד בפיצוץ וזה גול. הבנות הריעו בשמחה וחזרו לשחק. כרגע זה שתיים אפס. יש עוד חמש דקות למחצית. השוערת מסרה ליערה שלמדה את הלקח של לא להתקדם לבד, התקדמה במסירות עם טליה עד לשער, בעטה לקצה השער, ובזינוק מדהים, ליבי מצילה את הכדור! יערה היריבה עמדה לבעוט שוב, אך השופט שרק למחצית. הבנות נכנסו לחדר ההלבשה, התרעננו ושוחחו קצת ביניהן. כעבור רבע שעה, קראו לשתי הקבוצות לעלות חזרה למגרש, כיוון שנגמרה ההפסקה. השופט שרק והמחצית התחדשה. הכדור הגיעה לתהילה מהקבוצה השנייה והיא בעטה לכיוון חברתה אך בעטה חזק מידי מהכדור עף לגובה. שתי הקבוצות היו מעורבבות. וכל קבוצה עומדת שם בתקווה שהכדור יפול לרגליים שלהן. למרבה המזל, הכדור הגיע לאדר שישר מסרה לגל שמסרה לשי שמסרה לליה וכו’ בין כל חברות הקבוצה, והן בלבלו את הקבוצה השנייה. לבסוף, הכדור הגיע ליעל והיא כבשה עוד שער יפה! נשארו אחד עשרה דקות לסוף המשחק. השוערת מסרה ליערה שישר התקדמה, עברה בסיבוב את גל ומסרה לטליה ששלחה גם היא פצצה לעבר השער, וליבי עודפת אותו בחוזקה! ליבי מוסרת רחוק רחוק לעבר גל, שחיכתה ליד השער במיוחד לכדור הזה. היא השתלטה על הכדור ומסרה אותו ליעל שהייתה מימינה, ועשתה עוד גול מדהים ביותר! השופט שורק לסיום המשחק. בנות הקבוצה הריעו מכל קצוות המגרש וצהלו. כך גם עשו האוהדים. הן חזרו לחדר ההלבשה, וחלקו כוסות מיץ ענבים כמו יין משובח, ועשו איתו לחיים. נשארו להן עוד שני משחקים וכרגע הן מובילות. אחרי שעות של דיבורים קצת כיבוד וקצת שתייה אדר אמרה: “ואוו אני סופר גאה בנו ואני כל כך שמחה שהתקדמנו מכל ההפסדים שהיו לנו וצברנו לאורך הטורניר. אנחנו הגענו השנה לשיא שלנו. ואם אנחנו נצליח במשחק הבא, אין בי כל ספק שננצח השנה בטורניר.” הבנות מחאו כפיים והחמיאו לאדר שהרוב זה בזכותה. גל חשבה שזה נכון. אדר ידעה מתי ואיך בדיוק לקבוע אימונים והיא כל הזמן הייתה אופטימית כל כך שהיא כמעט קרנה אור שמש מרוב שמחה ואופטימיות. וכמובן שהיא הצליחה בקלות לחלוק עם כולן את אותה אופטימיות. כל אחת יצאה לביתה. גל הגיעה לבית שלה התארגנה לשינה, נכנסה למיטה ונרדמה. היא נרדמה עם תחושה של ניצחון. ועם תחושה טובה שעם קבוצה כזאת טובה וחברותית השנה היא בטוח תזכה באליפות.
…………………………………………
שבועיים וחצי עברו בטיל בשביל גל. הבוקר הזה, הציפורים ציצו במקהלה והשמש האירה את חדרה של גל עם קרניה הבוהקות. היום בשעה ארבע וחצי בערב יתקיים המשחק האחרון שלהן. לפניי שבועיים וחצי בדיוק היו להן שני משחקים מאתגרים מאוד אך הבנות עברו את זה בענק. והיום זה היום הגדול. כדי לוודא שהיום במשחק הן לא יעשו טעויות, הקבוצה קבעה לאימון האחרון שלהן החופש.
הן שיחקו מהשעה אחד עשרה עד אחד וחצי. האימון הלך טוב במיוחד. זה כי כולם קמו עם אנרגיות של ניצחון. חשבה גל. האימון לא רק שיפר אותן בטירוף אלה היה גם ממש כיף. כולן הלכו הביתה מזיעות ונמרצות. כעבור שלוש שעות של מנוחה, גל יצאה מביתה למגרש. כמה דקות לאחר שהגיעה, כל שער חברות הקבוצה הגיעו לחדר ההלבשה. היום הן עברו על המערך והיו מאוד מרוכזות. לאחר מכן, קראו להן לעלות למגרש. “שנייה בנות” אמרה אדר. “לפני שאנחנו עולות על המגרש אני רוצה להגיד כמה דברים.” “לא משנה מה תהיה התוצאה אם ננצח או נפסיד, רק שתדעו, שאני היה לי כיף גם השנה להיות הקפטנית שלכן ולא היה לי כיף איתכן רק בתור קפטנית, אלה גם בתור חברה. חברה בתוך קבוצה מנצחת. ואני מקווה שהיום ננצח ונגמור את זה כמו גדולות.” במקום להגיד לאדר תודה ולהחמיא לה על העידוד, כולן פשוט קמו ממקומן והתקבצו לגוש אחד גדול סביבה וחיבקו זו את זו. “גם אנחנו… כל מה שאמרת” אמרה ליאן. כולם צחקו. מיד לאחר מכן קראו להן עוד פעם והן עלו למגרש. היום, קריאות העידוד מהאוהדים נשמעו כמו שאגות עידוד. והקבוצה השנייה עלתה. הקריין התחיל לדבר. “שלוווווום לכםםם צופים וצופות! זהו המשחק האחרון שלנו העונה! אני מקווה שהמשחק הזה יהיה מדהים!” השופט שרק. המשחק התחיל. והכדור אצל ליה. ליה התקדמה עם הכדור ומסרה פס מדויק לשי. “והנה שי מתקדמת עם הכדור. האם היא תצליח?” שי מתקדמת במסירות עם אביב עד שהגיעו לשער. אביב בעטה את הכדור חלש בכוונה. השוערת התקדמה אל הכדור ואז אביב מסרה מסירה אחורית ליעל ויעל הבקיעה גול. “זה גול חברים! איזה גול מתוחכם!” קרא הקריין. “והכדור אצל תהילה שמוסרת ליהל שמתקדמת לשער בועטת ו…. האם זהו גול חברים? לא! יעל מצילה את הכדור בנגחה. היא מוסרת לאביב שמועדת קלות על הכדור וחוטפים לה אותו! אלי מתקדמת, מוסרת לאלה שבועטת ו… גוווולללללל!” תיקו. עשרים דקות למחצית. ליבי מוסרת לאדר. אדר מוסרת לגל וגל מתקדמת. “הכדור אצל גל. גל מתקדמת מקפיצה מעל ראשה של תהילה! והיא בדרך לשער חבר’ה. האם זה גול?” גל, במקום לבעוט, מוסרת צדדית ליעל שבועטת חזק ו… “וזה גווווללללל!” שתיים אחד. עשר דקות למחצית. “השוערת מוסרת לדניאלה. דניאלה הולכת הולכת שי באה לחטוף את הכדור ודניאלה עושה לה שחיל! דרך המעבר החד הזה תהילה תופסת את הכדור מוסרת אחורנית לתהל שמתקדמת, בועטת בטיל! ומבקיעה גול!” שתיים שתיים. נגמר הזמן. השופט שורק למחצית. הבנות חזרו לתא ההלבשה. “אוקיי…” אמרה ספיר. “זו הייתה מחצית טובה, רק צריך להמשיך ככה.” “כן נכון. אבל אני מקווה שלא נצטרך להגיע לפנדלים.” אמרה ליבי. “אל תדאגי אנחנו נגן על השער כדי שננצח ולא נגיעה לפנדלים.” אמרה יעל. כעבור עשר דקות המשחק התחדש. “מקווה ששמתם קסדות!” אמר הקריין. “כי יהיה פה פיצוץ!” טל מסרה לספיר וספיר התקדמה ומסרה אדר. “הכדור אצל אדר. היא מסתערת לעבר השער ועוברת אחת, עוברת שתיים, עוברת שלוש! מוסרת לגל אך בגליץ’ אחד תמר חוטפת את הכדור!” תמר התקדמה ומסרה ימינה לתהילה שהחזירה שמאלה לתהל שבאו לחטוף לה והיא מוסרת אחורנית. “אוקיי אז הכדור בינתיים חזר לתמר. תמר מתקדמת, עוברת אחת, עוברת שתיים, היא רואה שבאים להסתער עליה. היא מוסרת לתהל” גל כבר צפתה את המהלך הזה אז היא באה מאחורי תהל ובקלי קלות הכדור בין רגליה. “גל המחוכמת שצפתה מהלך זה, מתמסרת עם ספיר לאורך השער, מוסרת ימינה ואיך שהכדור בא, יעל בועטת והנה גול!” שלוש שתיים. עשרים דקות לסיום המשחק. גל ראתה את הוריה של יעל מרוצים ונרגשים. השוערת מוסרת לתהל. תהל מתקדמת ומוסרת לתמר. שבועטת לתהילה מצידה השני ותהילה בועטת ו… “זהו עוד גול חברים! לא יודע מה איתכם אבל אני כבר לא יודע איך זה יגמר!” שלוש שלוש. רבע שעה לסיום המשחק. ליבי מוסרת את הכדור לליאן וליאן בועטת גבוה לעבר גל. גל משתלטת על הכדור ומוסרת לספיר וגל מתקדמת לידה. ספיר מוסרת לליה מצידה השני, מאטה ונותנת לגל וספיר להתקדם לבד. בדיוק כשבאים לחטוף לליה היא מוסרת דווקא אחורית כי היא צפתה את זה שהם יצפו שהיא תמסור לגל את הכדור ולא ליעל. “יעל מתקדמת עם הכדור מוסרת לגל, גל מוסרת לליה, ליה מוסרת בחזרה ליעל ויעל בועטת! אך השוערת הצילה את הכדור!” תמר עם הכדור. מתקדמת וחומקת מספיר בקושי. היא מוסרת ימין לתהילה. תהילה מגבירה את עוצמת מהירות הכדור בכך שהיא בועטת את הכדור חזק יותר כשהוא מלפניה. “אדר מבצעת גליץ’ יפה וחוטפת את הכדור!” אדר מתקדמת, מוסרת לספיר שמוסרת ליעל שמוסרת לגל שמוסרת לשי שעוברת אחת עוברת שתיים. “עוברת שלוש! בועטת ו גול!” ארבע ארבע. שמונה דקות. השוערת זרקה רחוק לתהל שחיכתה ליד השער. “והכדור נוחת לידי תהל. רגע לא! גל מזנקת ותופסת אותו! בנגחה מסובבת היא מוסרת לשי. שי מתקדמת, בועטת לאדר מימינה. אדר מוסרת לטל.” טל בכוונה בעטה חלש כדי שהשוערת תבלע את הפיתיון. היא צדקה. השוערת בלעה את הפיתיון והייתה מעט רחוקה מהשער כשגל חוטפת את הכדור. שלוש דקות. גל מול השער. זה עכשיו או לעולם לא. שתי דקות. היא עדיין מהססת אם לבעוט או לא. עוד דקה. השוערת התחילה לרוץ לעמדתה. יעל אמרה “קדימה למה את מחכה?” שלושים שניות. “אני רוצה לתת את זה לך” אמרה וישר מסרה ליעל. עשר… תשע… שמונה.. הלב של גל דופק בחוזקה. חמש… ארבע… הקהל עצור נשימה. יעל בועטת ו… שלוש… שתיים… אחת… “גוווווווווווללללללללללל!!!!!” קרא הקריין בעוצמה. השופט שורק לסיום המשחק. הקהל הרעים בקול עד שהאדמה כבר רעדה וההורים של יהל היו גאים בה עד אין סוף ובאו לחבק אותה חזק והם אמרו לה שהם כל כך אוהבים אותה וגאים בה ושהיא השיגה את הכבוד המגיע לה ושהם לא יטרידו אותה יותר. גל ראתה שיעל כבר פרצה בבכי מרוב אושר כשהם אמרו לה את כל זה הבנות הצטופפו לחיבוק קבוצתי גדול ונוטף זיעה. זה היה משחק מדהים ללא ספק…
…………………………………………..
חצי שעה אחרי המשחק הבנות ערכו מסיבה קטנה בחדר ההלבשה עם מיצים וחטיפים. הם הזיעו והתחממו יותר מתמיד והן שמו את המזגן על שש עשרה מעלות והקור לא הפריע להן. כולן דיברו ופטפטו זו עם זו. יעל סיימה לדבר עם ספיר ובאה לדבר עם גל. “ואוו גל” אמרה. “אני כל כך מודה לך על כל הגול האחרון שנתת לי באמת זה הדבר הכי טוב שמישהו נתן לי. ואני גם בזכותך השלמתי עם ההורים שלי.” “בכיף יעל. ואם תצטרכי ממני משהו, כל דבר שהוא ואפילו רק לדבר על דברים שמציקים לך אני כאן בשבילך.” יעל חיבקה את גל. הן נהפכו לחברות הכי טובות. “בנות בנות בנות!” קראה אדר. “יש לי בשורה משמחת ביותר!” היא הראתה דף מקופל ופתחה אותו. “זה מכתב ממועצת העיר” ‘”שלום רב'” התחילה לקרוא ‘”אנחנו שמחים להצהיר בזאת כי אתן ניצחתן בטורניר השנה ביושר מלא ונתתם ביצועים מדהימים והענקתם גאווה רבה לעירכם. מחר בשעה אחד עשרה, יתקיים טקס קבלת המדליות והגביע שלכן. נשמח לראותכן, מועצת העיר, תל אביב.
נ.ב אנחנו גם נדון בעוד נושאים משמחים.'”
הבנות פערו את פיהן בתדהמה. “אני לא מאמינה!” אמרה לימור. “אני בשוק” אמרה אביב. “נכון שזה מדהים?”
…………………………………………
היום בשעה אחד עשרה גל הייתה מחוץ לחדרו של ראש העיר של תל אביב בבניין העיריה. היא לבשה ג’ינס כחול וחולצת טריקו לבנה. אחריה כל שאר הבנות הגיעו וכשכולם נכחו הן דפקו על דלתו של ראש העיר. הוא פתח להו את הדלת ואמר: “שלום לכן בנות.” “הטקס יערך בחצר המבנה” הבנות ירדו בעקבותיו ובחצר חיכו להן כמה צלמים וקשת בלונים. על הבמה הקטנה עמדו כל המועצה. סגן ראש העיר, יועץ, מנהל הכספים ומישהי שלא הייתה מהמועצה אלה ממשרד הספורט. “בואו בנות תעלו” הן עלו על הבמה והצטלמו כל אחת עם כל חבר מועצה (וגם עם האישה ממשרד הספורט) לאחר מכן כל אחת בתורה עלתה על הבמה לקבל תעודה ומדליה. וליבי קיבלה גביע קטן על שוערות. הגיע תורה של גל והיא עלתה לבמה. היא התרגשה ממש. מעולם לא הייתה במעמד הזה. היא הצטלמה עם הסגן, יועץ, מנהל הכספים והאישה ממשרד הספורט. לאחר מכן, כאשר היא עברה לחלוקת התעודה והמדליה בידי ראש העיר הוא אמר: “אני נותן לך בזאת את תעודת ההוקרה על ניצחון בטורניר שזה שנים חלמנו עליו” ולפני שהוא ענד לה את המדליה ונתן לה את התעודה הוא אמר “ובנוסף על כך” “על חברות אמת.” גל ראתה שיעל קרצה לה והיא קרצה לה בחזרה. ואחרי שהם סיימו, הגיע רגע הנפת הגביע שלהן. כולן הצטופפו על הבמה ואדר שהייתה באמצע, הניפה את הגביע למעלה
……………………………………….
ביום שלמחרת גל קבעה עם יעל לגלידה. אתמול היה לה כל כך כיף. אחרי הענקת הפרסים, הבנות עלו עם ראש העיר לחדרו ולצידו האישה ממשרד הספורט. הם אמרו שעוד שלושה ניצחונות הן כבר יעלו לתחרויות הצעירים בחו”ל ויקבלו כסף מהמשחקים. כן. חשבה לעצמה גל. החופש הזה היה הכי מדהים שהיה לה אי פעם. במיוחד עם חברתה הטובה ביותר לצידה.
