חברה עם בעיה
לפני שנים לא רבות, בעיר לא רחוקה במיוחד היה בית ספר יסודי בשם “מורשה”. בבית ספר הזה למדו בכיתה ה1 שתי חברות רותם ואיילה. שתיהן היו משחקות יחד בכל ההפסקות ואפילו אחרי הלימודים אחת הלכה לבית של השנייה.
למרות כל הזמן שבילו יחד, איילה לא ידעה את סודה של רותם. לרותם הייתה מחלה בשם “סכרת”, הגוף הקטן שלה לא יכול לפרק סוכר והיא הייתה צריכה להיזהר כל הזמן ולקחת תרופות.
היא הייתה נבוכה והתביישה במחלה.
בכל המסיבות נמנעה מלקחת אוכל וגם כאשר חברות הציעו לה היה סירבה כי אסור לה לאכל אוכל שלא מתאים לגופה.
יום אחד ישבו יחד רותם ואיילה בגן המשחקים כאחד הימים. איילה לפתע שאלה את רותם: “רותם, מדוע את לא אוכלת מהסוכריות שהצעתי לך? את לא אוהבת את האוכל שאני מביאה?” פניה של רותם האדימו והיא הסמיקה מבושה אבל אז החליטה שמותר לה לשתף את חברתה הטובה וסיפרה לה : ” איילה יש לי משהו לספר לך, אסור לי לאכול כל דבר כי יש לי סכרת”.
איילה לא ידעה מה זה “סכרת” ושאלה: ” מה זה?”
רותם הסבירה לה שזה מחלה שנולדה איתה והגוף שלה לא יכול לפרק סוכר ולכן אסור לה לאכול מכל הממתקים ומאכלים הטעימים שמציעים לה.
איילה לפתע הבינה את מצבה של חברתה וחיבקה אותה ואמרה לה: ” אנחנו עדיין חברות, לא משנה מה יש לך, אל תדאגי רותם אני שומרת את הסוד שלך ולא אספר לאף איש.
חלפו הימים ורותם ואיילה המשיכו להיות חברות, סודה של רותם לא התגלה והכל התנהל כרגיל, יום אחד, באמצע שיעור חשבון התחילה רותם לרעוד, היא לא הרגישה טוב ולפתע –התעלפה רותם ונפלה לרצפה!
כולם נבהלו והמורה לא ידעה מה לעשות כי הרי אף אחד לא ידע על המחלה של רותם.
איילה החליטה לעשות מעשה – לגלות רק למורה שיש לרותם “סכרת” כי אולי היה תדע מה לעשות כדי להציל את רותם.
בתוך כל הבלגן וההמולה ניגשה איילה למורה ולחשה על אוזנה את הסוד של רותם, המורה פערה את עיניה ואמרה לאיילה “טוב שגילית לי” וכך ידעו אך לעזור לרותם ולאחר זמן קצר היא הרגישה טוב יותר והתאוששה.
לאחר יום הלימודים הזה הלכה איילה עם המורה לבית של רותם לראות אם רותם מרגישה טוב יותר,
ובדרך קנו לה זר פרחים עם פתק “החלמה מהירה” כשהגיעו לבית – רותם שמחה לראות את חברתה ואורו פניה,
המורה רצתה לשוחח עם שתיהן על המקרה שאירע: “רותם מדוע התביישת במחלתך? גם חסרונות שיש בגוף הם חלק מאתנו ואנחנו אוהבים אותך למרות החסרונות” רותם ענתה “חשבתי שיצחקו עלי אם ידעו שיש לי סכרת” המורה ענתה לרותם “לעולם לא נצחק על אדם בגלל מחלתו להפך – כך אנחנו מעריכים אותך יותר כי אנו יודעים איזה גיבורה את שמתמודדת עם “סכרת” ואת לא צריכה להתמודד לבד אלא כולנו אתך, מחבקים אותך ואוהבים אותך תמיד.
לאחר השיחה עם המורה החליטה רותם לספר לכולם על “הסוכרת” ולא לשמור סוד. למחרת הגיעה לכיתה רותם ועמדה ליד הלוח וסיפרה לכולן. כל החברות שלה המשיכו לחייך אליה ולשחק איתה ואוהבו אותה.
רותם הרגישה הקלה שכבר לא צריכה לשמור את הסוד לבד ושמחה בחלקה על חברותיה הטובות ובמיוחד איילה חברתה הטובה.
מוסר השכל – לא להתבייש במי שאתה
