היה היתה ילדה שקראו לה מיכל. למיכל הייתה חבורת ריקודים. יום אחד מיכל וטליה המציאו ריקוד חדש אבל לא הלך להם כל כך. הם כל הזמן רבו על איזו תנועה הן יעשו, ואז נועה שאלה למה
אתן רבות ?
טליה אמרה:
אנחנו רבות על איזו תנועה נעשה בריקוד החדש
נועה באה ואמרה: לא כדאי לכן לריב .
נועה הלכה ומיכל אמרה לטליה:
טליה, נראה לי שכדאי שכל אחת
תחזור לבית שלה .
טליה ענתה: בסדר.
כשמיכל חזרה הביתה היא ראתה את האחיות שלה התאומות רבות על הבובה ואז היא אמרה זה כמו שאנחנו רבנו על הריקוד ואז מיכל התקשרה
לחבורה ואז היא אמרה להם בואו נמציא ריקוד כולן ביחד בלי לריב וכולם אמרו רעיון טוב
ואמרו כדאי שניפגש מחר אחר הצהריים. כולן הסכימו והן לא רבו יותר ואז מיכל
אמרה לאחיות שלה התאומות שכדאי להן להפסיק לריב על הבובה ולעשות תורות
.
למחרת החבורה התאמנה על הריקוד. כולן הגיעו בזמן והיה להן ממש כיף ביחד שהן בכלל לא רבות. הן התקדמו בריקוד ממש טוב וגם אחיות של מיכל לא רבו והן צירפו עוד בנות לחבורה, לימדו את כל החברות את הריקוד ולכולן היה ממש כיף והן אפילו צירפו את האחיות התאומות של מיכל לחבורה ומאז הן לא רבות אף פעם
