חבורת החיילים

חבורת החיילים

היו הייתה פעם ילדה שהלכה בשבילי הישוב. הילדה ראתה בדרך עצים יפים כמו עץ דקל, עץ זית, עץ ברוש, עץ הדס, עץ תמר, עץ שקד ועוד כל מיני עצים ממש יפים. הילדה ראתה גם פרחים יפים כמו: חצבים, כלניות, נרקיסים, סביון ואיריס.

הילדה המשיכה ללכת בשבילי הישוב ופתאום היא שמעה אנשים ששרים “שמאל ימין שמאל, שמאל ימין שמאל, עמוד דום…” האנשים התקרבו אליה ואז היא הבינה שהם חבורה של חיילים שרים “שמאל ימין שמאל, שמאל ימין שמאל, עמוד דום…” החיילים התקרבו אליה יותר ויותר ואז הם שאלו אותה אם היא רוצה להצטרף אליהם ולשיר איתם. הילדה אמרה להם שהיא תשמח לשיר איתם ושאלה אותם אם הם רוצים שהיא תראה להם את שבילי הישוב. החיילים אמרו לה שהם ישמחו לטייל בשבילי היישוב. הילדה והחיילים התחילו לצעוד ברחבי היישוב ושרו “שמאל ימין שמאל, שמאל ימין שמאל, עמוד דום…” והיה להם ממש כיף.

הילדה והחיילים ראו חבורה אחרת של חיילים שצועדים בשבילי הישוב. החבורה התקרבה אליהם יותר ויותר ואז הם שאלו את הילדה והחיילים אם הם רוצים להצטרף אליהם. הילדה והחיילים אמרו להם שהם לא רוצים להצטרף אליהם כי הם לא שרים את אותו שיר והם לא חברים שלהם. הילדה והחיילים אמרו לחבורה החדשה שהם לא רוצים להיות עם חיילים שלא מוותרים להם שהם ישירו את השיר שלהם. חבורת החיילים אמרה שזה בכלל לא נכון שהם לא רוצים לשיר את השיר שלהם והם בכלל לא שאלו אותם, הם גם אמרו שזה לא נעים שהם יודעים לשיר וזה לא פייר שהם ישירו רק את השיר שלהם. הילדה והחיילים הבינו שהחבורה החדשה רצתה שהם יוותרו לה.

שתי החבורות של החיילים התפזרו והלכו כל אחת למקום אחר. אחרי כמה שעות הם נפגשו שוב (באותו רחוב) ואז הם שוב התחילו לריב בצורה לא מכובדת בכלל. פתאום אחד החיילים צעק ואמר “די, מספיק לריב. אתם רבים על סתם שטות שכזו”. אחרי זה חייל מהקבוצה השנייה קם אליו ואמר לו “מה נראה לך? זה ממש לא שטות, אנחנו רבים על משהו מאוד חשוב. אולי לך זה נראה שטות אבל לקבוצה שלנו זה ממש לא שטות”.

כעבור יום כל חייל וחיילת מהחבורה שאמרה שזה ממש לא שטות חשבו על זה ואמרו לעצמם בלב שזה באמת היה סתם שטות לריב איתם. החייל שאמר את המשפט (זה סתם שטות) הוא צודק, זה באמת היה סתם שטות לריב על זה. אחרי שכל אחת ואחד חשב על זה, קם חייל מהחבורה ואמר “טוב, אני אומר ככה, יש לי את המספר של המפקד של החבורה של החיילים הזו, אנחנו אתקשר אליו ונשאל אותו אם אפשר שייתן לנו אחד מהמספרים של החיילים משם”. המפקד קם ושאל “למה אתם צריכים את המספר של אחד מהחיילים שלי?” החייל הסביר למפקד את כל הסיפור שקרה להם ואז הוא הסכים לתת להם את המספר של אחד מהחיילים. הוא אמר להם “אני מבטיח לדבר עם החיילים שלי ולהסביר להם שזה לא בסדר מה שהם עשו” הקבוצה השנייה אמרה לו “אנחנו גם מבטיחים לומר למפקד שלנו שלא התנהגנו יפה ושינסה לגבש אותנו אבל אנחנו בטוחים שנצליח להתגבש ביחד”. המפקד אמר להם “כל הכבוד על היוזמה שלכם, זה ממש חברי ללכת ולבקש סליחה ולהתגבש, זה לא מובן מאליו. אני אלך למפקד שלכם ואספר לו איזה מעשה חברי אתם עשיתם”. החיילים אמרו למפקד “תודה רבה שעזרת לנו” ואז הוא אמר להם “בשמחה” והם ניתקנו את השיחה.

אחרי שהם דברו עם המפקד שלהם בטלפון, הם התקשרנו אל אחד החיילים שהמפקד נתן להם את המספר טלפון שלו ואז הם אמרו לו “שלום, זה אנחנו החבורה של החיילים שפגשנו אתכם בשבילי היישוב” ואז הוא ניתק להם בפרצוף וזה לא היה נעים להם בכלל. אחרי זה הם חשבו קצת אם להתקשר למפקד שלהם עוד פעם ואז הם הגיעו להחלטה. ההחלטה הייתה לא להתקשר למפקד שלהם באותו היום כדי לא להטריד אותו שוב, אלא להתקשר אליו למחרת ולהסביר לו מה קרה.

כעבור יום בשעה 9:00 בבוקר התקשרו אליו והסבירו לו מה קרה. הוא כעס על החיילים שלו מאוד ואמר שהוא יעשה לחיילים שיחת נזיפה יותר עמוקה ויותר רצינית. המפקד אמר להם שהוא חשב שאחרי השיחה שהוא עשה להם הם יתנהגו יותר יפה ולא יעשו דברים לא ראויים. אחרי שיחת הנזיפה שהוא עשה להם, הם באמת הבינו ואמרו לו סליחה מעומק הלב והמפקד אמר להם “אתם לא צריכים לומר לי סליחה, אתם צריכים לומר לחבורה השנייה של החיילים סליחה. אני קצת סולח, אבל עדיין כועס. כל הכבוד לכם על זה שאתם עכשיו באמת מבינים למי הייתם אמורים לומר סליחה”. אחרי השיחה כל חייל חזר לבית שלו וזה היה כבר לילה וכל אחד ואחת הלכו לישון כי הם היו מותשים מהיום הזה.

כעבור יום, בוקר רגוע ושקט כל חייל וחיילת קמו בנחת ובשלווה ולא בתחושה של אנרגיה שלילית, אלא קמו באנרגיה חיובית וטובה. כל אחד הלך לבסיס שלו ושם כל מפקד חיכה לחיילים שלו והם דיברו וקשקשו. חייל אחד הציע: “בואו נצא קצת לטייל בחוץ אני רואה  שהיום יש יום יפה בחוץ”. כולם אמרו “סבבה” ויצאו ביחד לטיול. בדרך הם ראו מקום ישיבה מאוד יפה וישבו להם שם קצת והם אמרו “בואו נתקשר אליהם עוד פעם” ואז הם התקשרו אליהם, והם ענו להם ואמרו להם “סליחה, אנחנו ממש מצטערים על מה שעשינו לכם” גם הם אמרו להם “אנחנו מצטערים גם” והם אמרו להם “אנחנו יושבים פה ליד רחוב השקד במקום ממש יפה, בואו תצטרפו אלינו” הם אמרו “סבבה, אנחנו יוצאים עכשיו”.

הם הגיעו למקום ושם כל אחד נתן חיבוק אחד לשני ואז חייל אמר אתם זוכרים שהתווכחנו על איזה שיר שרים? ואז הם אמרו בטח שאנחנו זוכרים והוא אמר בואו נעשה הצבעה מי רוצה לחבר את שני השירים ביחד ומי רוצה להמציא שיר אחד והרעיון שנבחר הוא להמציא שיר והמפקדים באו ושרו איתם את השיר.

כתבה:

אדל ג’רבי

כיתה ד’2