חבורת הא”ש

           חבורת הא”ש!

   פרק ראשון שבו יסופר על ה”קולות”

הי, קוראים לי אביגיל אני בת תשע וחצי ואני מאוד אוהבת לקרוא.

חוץ מלקרוא אני אוהבת לצאת להרפתקאות. עם מי? עם אחיותיי אילת ושירה. לפני שנתיים בערך הקמתי חבורה יחד עם שתי אחיותיי, קראנו לה א”ש כי המילה מרכיבה את שמותינו. בהתחלה התלבטנו אם לקרוא לה אא”ש כי זה אביגיל אילת שירה, אבל בסוף קבלנו החלטה לקרוא לה א”ש והאלפים יהיו אלף אחת.

הכול התחיל בלילה. התעוררתי מסיוט מפחיד, והלכתי לשכב על הספה לדקה ולחזור לישון. חלמתי שרוח רפאים חוטפת אותי, ושיש אישה עם טבעות והיא נכנסת לכלא וגם אני אילת ושירה נכנסות לכלא, למרות שאנחנו חפות מפשע.  החלק הכי מפחיד היה הידיים הריריות והקרות אוווו זה כל כך הלחיץ אותי. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, זה בסך הכול ידיים, מה כל כך מפחיד בזה? מה? מה? נחזור לסיפור.

כשחזרתי לא ראיתי את אילת ושירה “אילת” אמרתי “שירה”. אין קול ואין עונה. “בואו, אני חייבת לספר לכן משהו,” ניסיתי, פתאום ראיתי צל מתקרב אלי, נרתעתי לאחור. “מי זה?” שאלתי, לפתע שמעתי לחישות.” אביגיל, שירה” וגם” אילת, אביגיל”. מה זה? מי זה? מיליון מחשבות התרוצצו במוחי. ‘טוב אחזור לישון‘ חשבתי. אולי זה רק חלום, ‘אבל…’ קול אחד בראש אמר. ‘אם תחזרי לישון, אולי תחלמי עוד פעם סיוט‘. ’כן’, השיב הקול השני אבל אם זה חלום אז היא תחלום חלום בתוך חלום, ואם בחלום תחלום עוד חלום זה יהיה חלום בתוך חלום בתוך חלום’ “די אני לא יכול,” אמר הקול הראשון. וכך החלטתי ללכת לישון. בבוקר בשש וחצי: קמתי, התלבשתי, הלכתי לשרותים, צחצחתי שינים, ארגנתי ילקוט ואכלתי. כשארגנתי ילקוט ראיתי שדווקא היום יום שלישי. “אוף” אמרתי “למה אוף?” שאלה אמי “היום יום שלישי” עניתי לה. “ומה הבעיה בכך?” שאלה “המערכת היא ככה: חשבון,  אני  לא אוהבת חשבון וגם בגלל שחשבון מלמדת אותנו המורה דנה, אחר כך יש  עוד שעת חשבון, ואז משנה, ואני לא סובלת את המורה דיה. “אבל משנה את אוהבת” הזכירה לי אמי “נכון” הסכמתי איתה, והמשכתי “אחר כך הלכה שאותנו מלמדת המורה אדל ויש לה קול גבוה, צווחני, חזק ונורא.” אמרתי ומיד נזכרתי בחלום ובקול ששמעתי בלילה. “ואז יש את המורה אבידן המורה למדעים והוא כל הזמן שם ילדות בפינה, כאילו שאנחנו בגן.” “ואחר כך סוף כל סוף. המורה המחנכת, תמר שתלמד אותנו עברית”. “אוי, נשמע שבאמת יהיה לך יום גרוע.” אמרה וחיבקה אותי. כשהלכתי לביה”ס לא הצלחתי ללמוד כל הזמן שקעתי במחשבות על מה היו הקולות ששמעתי.

כשחזרתי היו לי שעורי בית: לעשות 5 עמודים בחשבון ואם לא הספקת לעשות את שבעת העמודים בכיתה יהיה לך עוד להשלים. מהמורה דיה קיבלתי  עמוד1 במשנה. בהלכה 3  במדעים 4 ומהמורה תמר לכתוב סיפור. “נפלא” חשבתי לעשות איזה 300 עמודים. לא הצלחתי לעשות כלום. הכול בגלל הקול המפחיד ששמעתי בלילה. בערב החלטתי שאארוב למי ששייך לו הקול. ברבע לחצות כבר ארבתי. ובדיוק כשהתחלתי לחזור לחדר כי חשבתי שזהו אין מפלצת אין כלום, שמעתי צעדים. אני לא אלך. חשבתי זה מפחיד. לא את חייבת. אמרתי לי אוקיי, אני הולכת “על החיים ועל המוות” אמרתי והלכתי התקדמתי אבל לא ראיתי כלום רק צל של מפלצת.

אוי, זה לא היה מחזה נעים. כמו שאתם רואים מפלצת בעלת שני ראשים ארבע רגלים ושתי ידיים ושני פיות מלאות שינים.

התנפלתי עליה. אבל היא תפסה אותי עם רשת ונכלאתי זה הסוף, חשבתי כמעט בכיתי. “רגע מה?” שאלה המפלצת. “זאת את אביגיל?” “כן” עניתי “אילת שירה, אלה אתן?” שאלתי “כן” ענו “אה,” אמרתי “לכן לא ראיתי אתכן אתמול.” “ולכן אנחנו לא ראינו אותך” אמרה שירה “וברבע לחצות היינו פה. גם את?” שאלו “כן” עניתי “והתקרבתם אלי?” שאלתי “כן” אילת ענתה. “אז כשבאתם אלי, אני שמעתי צעדים ובאתי אליכן, ואתן באתן עם רשת ותפסתם אותי וכל השאר הבנו נכון?” שאלתי “כן” ענו ביחד אש לנצח אמרתי והתחבקנו. “א”ש” אמרתי,”א”ש”, ענו ועשינו גל ואז את ההמנון:

יד אחיות לכן שלוחה

א”ש זה כל כך חביב זה חביב

על דגלנו אביגיל אילת שירה

חנו מסביב.

 יזהיר לכן כוכב הא”ש

דרכן סוגה בעבודה

בלב אמיץ בעזרת ה’

עלו נעלה

קדימה חבורת הא”ש

הידד במעלה א”ש

קדימה חבורת הא”ש

הידד במעלה א”ש

זהו זה סוף המנון. נתראה בספר הבא!