זיכרונות מתוך יומן
סיפור על הרב יעקוב מאיר זצ”ל
לפתע שתי ידיו החמות של הרב נינחו על ראשי הרגשתי הרגשה שכמותה לא הרגשתי, הרגשת שימחה ורצינות ענווה ותיקווה וכאילו משהוא בתוכי שוכח כול רגש ורגש אחר ומוכן לסלוח לכולם ולהתנצל, הייתה בו המון קדושה.
כול שבוע כולם בבית הספר חיכו לביקורו לשמוע אותו מדבר עברית ואת ברכותיו וכאשר כולם משתוקקים ברצון עז לקבל ברכה מפי הרב ולהרגיש את הקדושה שבברכה.
החזון הגדול ביותר של הרב היה שכולם ידברו עברית במדינה אחת , שלכולם יהיה אחדות אחת ולא ישנה איזה עדה ספרדים או אשכנזים… כי כולם יהודים עם לב יהודי וחזון אחד חזון של אחדות וקדושה שבו כולם חיים במדינה אחת עם שפה אחת.
אפילו זקני העם היו באים לקבל ברכה מהרב או עצה שאלה או בקשה , חזון או ברכה.
חזונו של הרב סוף סוף התגשם .
הרב נולד בשנת 1856 עד שנפטר בשנת 1939 כבר אז הוא היתעניין מאוד בשפה ויהדות היה לו חשוב האחדות ויתרה מכול תפילה.
כאשר גדל היה כבר אומר כמה חשובה האחדות ועזרה לזולת.
כאשר הוכתר לרב יסד גן ילדים שבו מדברים עברית הוא היה נוהג לבקר שם ודאג לעביר לילדים שיעבירו להורים חשובה השפה.
נוסף על כך היה אומר:” עלינו להפיץ בין ילדי עמינו את שפתינו”.
וגם:” היא תקרב את הלבבות ותאחד את הנפשות.
הרב הגשים את חלומו ואף זכה להיות רב גדול וחשוב.
