זה לא אני ! בנימין אטווד ה1 חורב בנים יסודי
שלום שמי בנימין ואני הולך לספר לכם סיפור שקרה לי לפני שנה בכיתה ד בבית ספר שבו אני לומד.
סיפור שהתגלגל לחרם. בשביל לספר לכם אני צריך לחזור לארוחת שבת שבה הכל התחיל , בת דודה שלי הגיעה לארוחת שישי בבית שלי היא התחילה לדבר עם אחותי, עם אח שלי, (אחים שלי ובת דודה שלי בני 20 פלוס) ולדבר איתי.
בדרך כלל היא אפילו לא פונה אליי ,אבל הפעם היא שאלה משהו.
היא שאלה אם בבית ספר שלי מוכרים ממתקים ? עניתי “לא” ובזה נגמרה השיחה שלי איתה.
כל השבת חשבתי רק על איך למכור ממתקים בבית ספר.
יום אחד, כך החלטתי לעשות מעשה ,הלכתי למכולת קניתי ממתקים והתחלתי למכור בבית ספר.
הרעיון היה מוצלח ביותר. קנו ממני ולא רק שקנו ממני גם חיכו אותי ילדים בכיתה
ומכרו ממתקים. הם מכרו בזול ממני, ואני הרגשתי בהפסדים.אף אחד לא קנה ממני והמשכתי בחיים הרגילים תוך כדי שהם ממשיכים למכור, הם הרוויחו ואני הפסקתי.
יום אחד אחרי ההפסקה מיכאל (זה שמכר) מגיע בהודעה לכיתה שמישהו גנב לו את הכסף.
הייתי בשוק אבל יותר הייתי בשוק מזה שכולם הסתכלו עליי ברגע שמיכאל הודיע את הודעה . נעלבתי אבל החלטתי לא לקחת ללב. יום אחר כך הגעתי לכיתה ואף אחד לא דיבר איתי לא יודע למה .ואז הרב אומר לכיתה מי שגנב את הכסף שיחזיר וישר כל המבטים עליי שוב כולם צחקו עליי הצביעו עליי וגיחכו, ובמקום להגיד למורה התעלמתי מזה והמשכתי כך במשך חודש,
עד שנמאס. דקה לפניי שבאתי לרב הוא בא בהודעה לכיתה שהגנב התוודה במעשה ושוב בפעם השלישית כולם הסתכלו עליי, אחרי זה נמאס לי.
אמרתי לרב את מה שקרה והוא אמר שאין לו מה לעשות עם זה,
אתם קולטים אין לו מה לעשות עם זה !
החלטתי שדי מספיק החלטתי לעמוד בכיתה ולהגיד שאני לא גנבתי את הכסף,
עמדתי, ואפילו לא הספקתי להתחיל לדבר,
נדב הילד המקובל, זה שיש לו הכי הרבה חברים, מלך הכיתה. התוודה כולם היו בשוק וביקשו ממני סליחה אבל זה לא
יעזור לכך שנפגעתי מהם כי מכה עוברת מילה נשארת עמוק בלב.
