זה התחיל מכלום
שלום, שמי הוא אלה. אני בת 10 ומתגוררת בירושלים ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה בכיתה שלי. שירה וטליה היו החברות הכי טובות! יום אחד שירה הביאה מדבקות מאוד יקרות. הגיע הזמן של האוכל, כולן הלכו ליטול ידיים. כששירה חזרה היא ראתה שהמדבקות שלה כבר לא על השולחן. היא התחילה לחפש ולא מצאה ואז היא התחילה לחשוד בטליה כי הרי טליה יושבת לידה. טליה ושירה התחילו לריב וכל ילדה הצטרפה לקבוצה אחרת. הייתה “קבוצת שירה” ו”קבוצת טליה”. אני יכולה להגיד על עצמי שהצטרפתי ל”קבוצת טליה”. כל הבנות התחילו להעליב את אחת השנייה. כולן נפגעו, ששכחו כבר איך זה התחיל ורק חיפשו על מה לריב. כל המורות ניסו להשלים בינינו, אבל זה לא עבד. כל הבנות עדיין היו במריבה גדולה. אני בטוחה שהיו בנות שרצו להשלים אבל זה כבר היה בלתי אפשרי. גם אני חשבתי שזהו, מספיק, לא צריך לריב סתם. עד שיום אחד הרגשתי שזהו. כולן סובלות מזה. למרות שחשבתי ככה אף פעם לא היה לי אומץ להגיד את זה. כולן כבר רצו להשלים חוץ משירה וטליה שאף אחד לא יודע מה איתם. אני לא יודעת אם הם רוצות להשלים. הודיעו לנו שאם אנחנו לא נפסיק לריב ככה יפרידו את הכיתה- כל “קבוצת טליה” תהיה בכיתה אחת וכל “קבוצת שירה” תהיה בכיתה השנייה. אני חשבתי על זה והבנתי שאיבדתי חברות טובות שעכשיו ב”קבוצת שירה”. אני גם חושבת שכולם רצו להשלים. גם שירה וטליה. כולם חשבו ככה, אבל אף אחת לא יודעת מה השנייה חושבת ואם היא לא חושבת מה שאת חושבת אז אין לאף אחת אומץ להגיד את זה. היו בנות מ”קבוצת שירה” שהתחילו לדבר עם “קבוצת טליה”. אני גם רציתי אז אמרתי לעצמי שאם אני רוצה אני יכולה להיפגש ולדבר עם “קבוצת שירה”. דיברתי איתם והבנתי שגם הם רוצות להפסיק לריב. כל כך שמחתי שגם הן חושבות ככה. אמרנו שאנחנו לא חייבות להתייחס לזה, אנחנו יכולות להיפגש כמה שבא לנו. כולן כבר התחילו לדבר חוץ משירה וטליה. אפילו טליה ביקשה לעבור מקום. היא עברה להיות ליידי. שאלתי אותה למה היא עברה מקום, למרות שידעתי למה, היא עשתה לי פרצוף ואמרה: “את יודעת ששירה לא חברה שלי”. אמרתי לה: “אה נכון, את לא חושבת שכדאי שתשלימו כבר?” היא אמרה: “אני גם רוצה להשלים אבל אני לא חושבת ששירה חושבת ככה”. הלכתי בהפסקה לשירה ואמרתי לה: “שירה, את לא חושבת שאולי כדאי שאת וטליה תשלימו?” היא אמרה: “אני רוצה להשלים עם טליה, אבל אני מפחדת שהיא לא רוצה להשלים איתי, כי זה באמת כבר לא כיף שרבים ככה.” אמרתי לה: “את צודקת ויש לי חדשות בשבילך, גם טליה חושבת ככה!” סיפרתי לטליה וגם היא ממש ממש ממש ממש ממש ממש שמחה. שירה אזרה אומץ וביקשה מטליה להשלים. טליה בוודאי שהסכימה ומאז הן חזרו להיות חברות והכיתה לא רבה יותר.
