זה החיים
מירי היא ילדה בכיתה ב’ והיא הילדה הקטנה במשפחה.
יש לה עוד 3 אחיות ו2 אחים שגדולים ממנה.
הסיפור מתחיל כך:
בצהריים, אחרי שחזרתי מבית הספר, הייתי בחדר וסיפרתי לאחי יוסי שקטן ממני שקפצתי בחבל ועשו לי אש-בש ואמרתי כך “אבא, אמא, מענדי, מושקי, מלכי, שיינא, יוסי ומירי”.
ואז אבא ואמא קראו לכולם לסלון .
השולחן היה ערוך יפה וכיבוד של חטיפים ואוכל. (אני מיד התיישבתי:) מושקי אחותי ישבה על הספה מרוגשת, אבא ואמא היו נראים מאושרים. .
“ובכן”, אבא התחיל ואמא המשיכה, יותר נכון ניסתה להמשיך, ואז אמרה בבת אחת: “מושקי כלה!”.
היו כמה רגעים של שתיקה כי כולם היו בהלם ואז אני רצתי והתיישבתי על מושקי (בתור האחות הקטנה) ואז התחילו השאלות: “עם מי?” שאלה מלכי. “מתי?” שאל מענדי שחזר רק לפני שבוע מהקבוצה “אני מכיר אותו?” שאל אח שלי יוסי שחושב שהוא מכיר את כל העולם ועוד מלן שאלות שלא הצלחתי לשמוע מרוב כל המחשבות הבלבול והרגשות שעטפו אותי …
רק המשכתי לשבת על מושקי (בתור האחות הקטנה) ולחבק אותה .
אבל הרגש שהכי עטף אותי זה עצבות .
אתם בטח שואלים “למה את לא שמחה?”, טוב, ברור שהיתי שמחה, אבל קצת.
אז אני אגיד לכם לפני שכולם יגיעו. אחות זה משהו מאוד קרוב, ופתאום היא הולכת לבית אחר והיא שייכת גם למשפחה אחרת.
אז זה עצוב… היא לא תקשט לי את המחברות, ולא תספר לי סיפור לפני השינה ועוד הרבה.
החתונה הייתה מאוד שמחה והיה מאוד כיף, אבל כאבה לי הלסת מלחייך.
כעבור שנה וקצת גם אחי התארס. כשיצאנו לסיבובים לכבוד החתונה רק אני ואמא וחיכינו לאוטובוס, אמא ראתה שאני עצובה . אמא אמרה לי כך :”נכון שאת עצובה אבל זה החיים. גם את בסוף תתחתני וזה יהיה שמח.
אני אספר לך סיפור.”
“גילה” כך התחילה אמא “היא ילדה חמודה. אחות בכורה בין חלי, לוי וללי. היום יש לגילה יום מיוחד. היום יש את מסיבת הפרידה עם הגננת רבקה. עוד מעט היא עולה לכיתה א’, והיום זה היום האחרון שהיא בגן .
מסיבת הסיום הייתה כיפית וחווייתית, אמא וגילה היו בדרך לרכב ופתאום אמא רואה שגילה עצובה .
אמא שאלה את גילה “למה את עצובה?”
האוטובוס הגיע, אמא ומירי עלו ושילמו, ואמא המשכה לספר למירי:
“אני עוד מעט עולה לכיתה א’ ואני מתרגשת אבל …אבל … כבר מתגעגעת לגננת, לסייעת ולגן. לבובה צילה, לבובה רותי ולמומו הפרה.”
סיימה גילה והתחילה לבכות …
אמא ליטפה את גילה ואמרה: “נכון גילה, את ממש צודקת, אבל שנה הבאה בעז”ה את תעלי לכיתה א’ ותהיה לך את המורה דבורה, והיא מורה נהדרת. החיים הם משתנים ולפעמים לטובה ולפעמים לא אבל אנחנו צריכים לזכור שכל מה שהשם עושה זה לטובה “
האוטובוס עצר, אמא ומירי ירדו, ומירי כבר הבינה שהכל לטובה !
