כל ערב בימי חנוכה דודי יצחק מגיע אלינו להדלקת נרות.
אנו שרים שירי חנוכה ואוכלים לביבות וסופגניות.
בעיקר אנו אוהבים לשמוע את הסיפורים שלו
היום קרה דבר מוזר חיכינו וחיכינו והנה נשמע טלפון דודי יצחק יתקשר ואמר שהוא לא יכול לבוא אלינו .
אבל למה? שאלנו.
אני ממהר לא אוכל לספר לכם.
לאן ?שאלו הילדים אין סיכוי שאנחנו מפספסים איתך את חג החנוכה.
פתאום נכנסה שיחה נוספת ילדים אני צריך לנתק מתקשרים אלי אמר דודי יצחק, התנתקה השיחה.
דוד יצחק התקשר אחרי מספר דקות ואמר: היתקשרו מהצבא ואמרו לי שאני צריך לבוא וסיים את השיחה.
הצטערתי ודאגתי וביקשתי מאבא לבדק מה קורה עם דוד יצחק אבא יתקשר לדוד יצחק והוא לא ענה אבא אמר לנו שהוא לא עונה שוחחתי עם אחיי למה דוד יצחק לא מגיע זה פעם ראשונה שאנחנו מפספסים את חנוכה עם דוד יצחק .
יומיים לאחר מכן יצחק בעזה
אני נילחם יחד חבריי נכנס לבתים ומחפש מנהרות עם חבריי. יום אחד במהלך החיפושים מצאתי חנוכייה, אך זה יכול להיות הרי הם לא שומרים את מצוות ה’ אז איך זה הגיע לכאן טוב זה בטוח נגנב בשמחת תורה. עכשיו יש לי הזדמנות לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה, תראו מה מצאתי אמרתי בהתלהבות אבל איך אצליח להדליק את החנוכייה הרי אין פה שמן זית או שמן רגיל או נרות שעוה אמרתי. מה אני עושה עכשיו?
אמרו לי חברי בטוח יש להם שמן במטבח אז באו נתחיל לחפש אמר אחד החברים חיפשנו וחיפשנו ובסוף מצאנו שמן .
זה מרגיש כמו סיפור המכבים אמרתי. חיפשנו נייר סופג או חתיכת בד מצאנו נייר סופג ושמנו בשמן וכך קיימנו את מצוות החג בירכנו בהתרגשות גדולה והמשכנו בלחימה. ביום השני גם הדלקנו את החנוכייה ואז חשבתי מעניין מאיזה קיבוץ זה נלקח, נסיים את החג ואני אחזיר את החנוכייה אבל איך אני אדע לאיזה ישוב היא שייכת, אני אצלם את החנוכייה ואפרסם אותה בוואצאפ ובכל מיני קבוצות ולבינתיים תוך כדי מחשבות אני שומע פיצוצים עזים ואומר לחברי תפסו מחסה, רימווון
נהיה שקט מוחלט זה היה מפחיד נורא, הרמתי את ראשי ובדקתי שלא קרה כלום לחברי, כולם בסדר שאלתי והם ענו לי כן .
קרה נס חנוכה אמרתי לכולם התפללתי מכל הלב והנשמה. תודה לך ה’ ששמרת עלינו ושלא נפצענו
רגע אני נזכר החנוכייה.
רצתי אל החנוכייה ופתאום אני מגלה שיש נס נוסף החנוכייה נשארה שלמה ללא פגע.
שמעתי צלצול מהטלפון עניתי ושמעתי מהצד השני קול של אדם מבוגר שאמר שהחנוכייה שלו אז שאלתי אותו איפה הוא גר והוא אמר לי שהוא גר באחד הישובים בעוטף.
אחרי 21 יום חזרתי הביתה כמובן שלקחתי איתי את החנוכייה והחזרתי אותה לבעלים שלה הבעלים כל כך שמחו ואני שמחתי עוד יותר גם קיימתי מצוות הדלקה וגם קיימתי השבת אבדה. אמרתי תודה הלכתי הביתה ומיד התקשרתי לאחיינים החמודים שלי אמרתי להם שלחנוכה הבא בטוח יהיה לי סיפור מעניין לספר להם.
