התשובה הגדולה
פעם אחת, בביה”ס הקודם בו למדתי היה למורה שלי ממתקים שאותם נהג לחלק מדי פעם לתלמידים. יום אחד כשהייתי בהפסקת שתים עשרה, נשארתי בכיתה כשכל הילדים יצאו לבחוץ. לפתע, שלושה תלמידים מכיתתי נכנסו לכיתה, ראיתי אותם מתלחשים ביניהם ואז הם פנו אלי ואמרו: “אריאל בא תיקח איתנו קצת ממתקים של המורה”. בהתחלה סירבתי אך הם התחילו לאט לאט לשכנע אותי לקחת, ואז כשלא יכולתי כבר לסרב לקחתי ממתק אחד איתם ואכלנו אותם למרות שהרגשתי לא טוב עם זה. לאחר מכן הם אמרו לי: “אריאל בא ניקח עוד אחד”. כששמעתי זאת אמרתי להם: “לא, זה מוגזם, אתם לא יכולים פשוט לגנוב ככה את הממתקים שהמורה מחלק” ולא לקחתי. לבסוף הם לקחו ארבעה ממתקים כל אחד! ואני לקחתי רק אחד. לאחר מכן היה צלצול וכל התלמידים חזרו לכיתה. הרגשתי ממש רע במשך שני השיעורים שלמדנו, הייתי מבולבל ולא ידעתי מה לעשות, גם לא רציתי להלשין על מי שלקח וגם התביישתי לספר…. אחרי שני השיעורים הייתה לנו הפסקה, בהפסקה יצאתי למקום בלי אף אחד והתחלתי לדבר עם ה’. אמרתי לה’: “אנא ה’ תן לי דרך לחזור בתשובה, תעזור לי, אני רוצה לחזור בתשובה, ה’ אני יודע שאתה יכול לסלוח לכולם ואני יודע שאתה יכול להביא לי דרך משמים לחזור בתשובה!”. לאחר מכן היה צלצול, חזרתי לכיתה עם קצת ביטחון בה’ שהוא יכול לעזור לי לתקן את מה שעשיתי… בסוף היום המורה חילק ממתק אחד לכל ילד, לפתע ה’ נתן לי רעיון מדהים. חיכיתי שכל הילדים יצאו מהכיתה ואז לקחתי את הממתק שלי, ניגשתי לקופסא של המורה והחזרתי אותו לשאר הממתקים. יצאתי מהכיתה עם חיוך על הפנים ובתחושה שה’ עשה את הכול לטובתי וכך חזרתי בתשובה שלמה!
כתב וערך: אריאל ע. כיתה ד’.
