“התקופה ההיא”

מרוץ הצבי: “התקופה ההיא”
שלום אני יוליה, והיום אני אספר על מה שעברתי ב”תקופה ההיא”
ומי שלא יודע אני אספר על השואה שהתרחשה בשנת 1933 והסתיימה בשנת
1945 אבל נדבר על מה שאני עברתי שם. הכל התחיל שהייתי בגיל 9 זה קרה
פתאום. כמויות של חיילים גרמנים פשוט באו ולקחו את אחותי ואבא שלי ומאז
לא ראיתי אותם. לפני פרוץ המלחמה גרתי בעיירה בשם “וינה” לידנו גרו משפחה
נוצריה שבפרוץ המלחמה התחבאנו שם. במשפחה הנוצריה ההיא התגוררו
אמא, אבא ושני אחיות . באותו זמן היה אסור להחביא יהודים וכשבוא החיילים
הם ראו את אחי וירו בראשו. נשארנו רק אני ואמי שהתחבאנו בתוך ארון שמיכות
ישנות.
אותה משפחה לא ראינו יותר אני ואימי הסתתרנו ביערות וההינו צריכות למצוא
אוכל אז פשוט כל מה שהיה נראה טרי אכלנו )לא שהיה( וכל פעם שחיילים
גרמנים היו באים ההינו מתחבאות בתוך עצים או משהו דומה. אני אפילו לא רוצה
לדמיין מה שהיה אם החיילים הגרמנים היו רואים יהודי הם פשוט היו יורים
בראשו מול עיני לפי מה ששמעתי היו יהודים במחנאות והיה להם סימן הטלאי
הצהוב קראו לו מגן דוד צהוב שמודפס עליו יהודי באנגלי.
לפני המלחמה היה לי את החבר הכי טוב בעולם קראו לו דיויד החיילים ירןו
בראשם של אחיותיו מול עיניו ואותו לקחו לאחת ממחנאות המוות האלה אחרי
6שנים מאז שהתחילה המלחמה מצאתי את אחי הגדול שברח בשבוע הראשון
למלחמה עד היום אני ואימי בכינו מההתרגשות אבל בשקט שלא כדי שלא ישמעו
אותנו .דמות ההשראה שלי היא אנה פרנק היא הייתה כמעט בגילי רק שהיא
מפורסמת ואני לא .
זה משהו שאני לא מאחלת לאף אחת לחוות וכן גם לא לנאצים היום אני כבר עם
בעל וילדים ואת הסיפור שסיפרתי פה אני אספר לילדים לא יאמן שיהודים עברו
את זה בשביל לחיות רק לחיות