התעלומה

הי, קוראים לי מעיין אני בת 11 מתל-אביב, שתי החברות הכי טובות שלי הן שיר וטליה. יש לנו
תחביבים משותפים: לשיר, לרקוד , וכמובן ללכת לסניף של תנועת הנוער בני עקיבא.
יום אחד כשה גענו לפני כולם לסניף, יצאנו לטייל בטיילת שליד הסניף ובניין העירייה. פתאום ראינו איש
מוזר עם קעקוע של כיתוב ערבי על הזרוע, מתחבא מאחורי שיח צלף בצורה מעוררת חשד. סימנתי
לבנות להיות בשקט , עקבנו אחריו עד לכניסה של בניין העירייה, שם נתפסנו, השומר חשב שהתבלבלנו
והחזיר אותנו לסניף. בסניף העלנו השערות: “אולי הוא שודד?” “או גנב?” “אולי הוא מארגון טרור”?
יום למחרת שיר וטליה באו אלי הביתה, שיר שאלה: “רגע, אולי זה מישהו שמשחק מחבואים? למה
אנחנו ממהרות להסיק מסקנות?” “אנחנו גרים באזור יהודי, הוא התנהג בצורה מחשידה והיה לו
קעקוע עם כיתוב ערבי” עניתי.
פתאום הטלפון של טליה צלצל ומתוך הטלפון יצא קול עם מבטא ערבי! “ילדות, תפסיקו מיד! אם לא ,
אנחנו נמצא דרך להעניש אתכן!” אמרתי לטליה נתקי מהר לפני שהאיש יזהה את מיקום הבית שלי.
והיא נתקה את השיחה. שלשתנו נבהלנו מאוד, “נראה לי שאני אלך” אמרה טליה, “גם אני” הוסיפה
שיר “נתראה בביה”ס”!
למחרת הודיעו על שביתה בלימודים, מעולה! חשבתי, כך אוכל להקדיש את כל היום לתעלומה!
כשהגעתי לסלון אבא ראה חדשות. ” …הודעה מרעישה הגיע לאוזננו! מבניין העירייה שליד סניף הנוער
נגנב מידע על כל אנשי העיר! המידע החיוני הזה היה חשוב, במיוחד עכשיו שגנב ערבי מסתובב
ברחובות!”. שמעתי את הידיעה וחששתי מאוד, לא יכולתי לאכול אפילו או לשתות מרוב הבהלה.”מעיין!” קראה אמי מהסלון שמעתי צעדים מתקרבים. אמא הגיעה והתיישבה על המיטה לידי, “קרה
משהו?” לא עניתי התחלתי לבכות “רוצה לדבר על זה?” סיפרתי לאמא הכל: על החקירה, על האיש,
על שיחות הטלפון, כשסיימתי לדבר אמא לא אמרה כלום אחרי שתיקה שהרגישה כמו נצח אמא שאלה:
“למה הפלתן את זה על הכתפיים שלכן?” שתקתי. “הכי טוב לפנות למשטרה” אמרה אמא, נתנה לי
חיבוק מרגיע ויצאה מהחדר.
למרות שהסכמתי עם אמא שלי, אבל לא יכולתי להפסיק עכשיו במיוחד שאנחנו היחידות שראו אותו!!
קיבלתי החלטה: אני ממשיכה.
למחרת השביתה נגמרה, בדרך לביה”ס פגשתי את שיר וטליה שאלתי אותם אם גם הן רוצות להמשיך
לפתור את התעלומה, הן הינהנו ואז שיר הוסיפה בהתרגשות: “אולי נחזור לבניין העירייה שוב אחה”צ,
למקום שראינו אותו מתחבא בשיחים ונחפש רמזים, סיכמנו שנלך מיד אחרי ביה”ס. כשהגענו לשיחים
פתאום ראיתי מבצבץ פתק קרוע ועליו הכתובת רח’ קינג גורג ,16 אולי זה שייך לאיש אמרתי. בואו
ונלך לדירת המסתור ונזעיק את המשטרה!” קבעה טליה. התקשרנו למשטרה, סיפרנו את כל מה
שראינו ויצאנו לכיוון רחוב קינג גורג ,16 נכנסנו לבניין, ולפתע ראינו דמות יורדת במהירות במדרגות
בס”ד
ומחזיקה ארגז סגור, כשהוא התקרב אלינו זיהינו אותו והוא זיהה אותנו הוא צעק משהו בערבית ולפתע
הגיעו עוד שני אנשים, הם תפסו אותנו והעלו אותנו לדירה ,7 תוך כדי שמענו סירנות מיללות, המשטרה
בדרך!!” “יששש!!!” חשבתי וזה קצת הרגיע אותי. הם היו מאוד לחוצים והחליטו לקשור אותנו ולברוח,
הידיים שלי היו כבולות בחבל, “אנחנו חייבות לברוח!” לחשה טליה “אני יודעת!” לחשתי חזרה.
הסתכלתי מסביב על החדר ופתאום ראיתי מסמר חד שהיה קצת בחוץ, קמתי מהכיסא שעליו ישבתי
לעבר המסמר וחתכתי בו את החבל שקשר את ידי. כשסיימתי התרתי כשסיימתי התרתי את החבלים שקשרו את שיר
וטליה.
כשיצאנו מהבניין כבר היה חושך וקר, בפינת הרחוב ראינו שוטרים שאמרו לנו שהם נתפסו לא רחוק
מהבניין. שיר ה רימה ידיים באוויר “ישששש!!” קראה “יששששש!!” צעקנו אחריה בהתרגשות.
כשחזרנו הביתה התכוננו לשינה מתוקה וטובה, הבנו שעשינו טעות שהלכנו לבדנו לבניין אבל בלב
הרגשנו גיבורות, גם המשטרה חשבה ככה וכעבור מספר ימים הוזמנו לתחנת המשטרה ונתנו לנו
תעודת הצטיינות.