הילד שעשה את השרפה
ווי יו ווי יו נשמעו הסירנות בעוצמה רבה . כל השכנים וילדיהם יצאו למשמע הקולות המתחזקים.
ריח של עשן עפף בבניין המגורים, “הצילו! שריפה בבניין, ברחו מהר” צעקו השכנים. הרגשנו פחד, היינו אבודי עיצות, דלת הכניסה התחילה לעלות באש “לאן נברח? הדרך חסומה” הילדים התחילו לבכות והנה מי מגיע לקראתינו? כבאים לבושים מדים מנסים לחלץ אותנו דרך החלון.
מספר דקות לאחר שניסיתי להרגע שאלתי איך בעצם פרצה השרפה? אחד השכנים טען שזהו יוסי השובב כיון ששמע את השוטר מזכיר את שמו.
כולם הטילו את האשמה ביוסי, יום אחרי יום צחקו הילדים על יוסי על התעלול שעשה. יוסי רגז מאד וניסה לרדוף אחריהם.
יום אחד בזמן שיוסי רדף אחרי חבריו לבניין שמעון נתקל באבן ומעד ובידיו של יוסי נתפס, יוסי ממש התאפק לא לצעוק עליו ורק שאל “מדוע אתם בטוחים שאני אשם באסון? ועוד צוחקים ולועגים לי?” ענה שמעון : “שמענו שהשוטר מזכיר את שמך”
כל הילדים האחרים באו לשמוע את שיחתם. ויוסי אמר: בואו ואספר לכם באמת מה קרה. באותו יום אני ואחותי היינו לבד בבית, אחותי ישנה במיטתה ולפתע המנורה שליד במיטה התלקחה ועלתה באש. השריפה התפשטה מחדר לחדר. הערתי בזריזות את אחותי ומיד יצאנו מהבית, התקשרתי למכבי האש והם הגיעו במהירות. ולמזלי ניצלנו.
למחרת בבוקר יוסי ירד מהאוטובוס, הילדים ניגשו אליו והביאו לו גביע שכתוב בו “אין גיבור כמוך”.
יוסי שמח מאוד ומאז הם היו חברים טובים.
