התעלומה במשטרת קטרה
היו היה פעם לפני הרבה שנים ילדה שקוראים לה אורית.
שאורית הלכה לבית הספר כמו כל יום ולא ידעה שהחיים שלה עומדים להשתנות. בסוף הלימודים היא הלכה עם חבריה אריאל ושירה בדרך הרגילה ופתאום היא רואה על המדרכה פתק ישן היא מרימה ומקריאה אותו
“היום אני הולך לבדוק את זה , בברכה אלון עמי”
אורית הוציאה את הטלפון וחיפשה “בגוגל” אלון עמי , מצאה שיש ערך תחת שם זה ב”וויקיפדיה” ולאחר קריאה היא ראתה שהוא מפצח תעלומות. היא סיפרה זאת לאריאל ושירה וציינה שרשום איפה הוא גר .
למחרת הם הגיעו לביתו של אלון ,דפקו בדלת והם שמעו מישהו . האיש שאל אותם מי זה אבל אף אחד לא העז לענות הוא פתח את הדלת ושאל מי אתם שירה התקדמה לכיוון האיש ואמרה בפחד “אתה הוא אלון עמי” האיש ענה “כן”
אורית אמרה “אני ואחותי מעריצות את העבודה שלך” ואלון ענה לה שהוא ממש מעריך את זה . לפני שהספיק לסגור את הדלת אורית שלפה את הטלפון ושאלה “אני יכולה להצטלם איתך? אחותי תשמח ממש” אלון אמר כן בשמחה היא נתנה את הטלפון לשירה ושירה עשתה לה מבט כזה של מה את עושה, ואורית קרצה לה, שירה ואריאל ישר הבינו שיש לה רעיון וכל אחד חזר לביתו.
באותו לילה אורית לא הצליחה להרדם. האדם שפגשו מאוד ריתק אותה והיא דמיינה איזה מקרים אותו אלון עמי חוקר ועלה בדעתה שיהיה מגניב לעקוב אחריו ומתוך כך לגלות גם על מקרים מעניינים.
אורית שיתפה ברעיון שלה את חבריה אריאל ושירה וכבר למחרת התייצבו מול ביתו, חמושים במשקפת כובע ומים , מוכנים למשימת המעקב. אחרי שעה של המתנה יצא אלון עמי מביתו השלושה התחילו לעקוב אחריו ממרחק , כך שלא יגלה שעוקבים אחריו. הם הלכו אחריו במשך 45 דק’ שבמהלכה הגיעו לכניסה למושבה גדרה וחצו את הכביש לכיוון מערב היישר לאזור שדות. הסקרנות רק התחילה לגדול כאשר עקבו אחריו וראו שהוא מפלס את דרכו אל מבנה ישן נטוש ומוזנח הנמצא לא רחוק מכביש 40 בתוך השדות מול המושבה גדרה.
אריאל הציע שיעצרו ויתחבאו בשיחים עד שאלון עמי ייצא מהמבנה. לאחר המתנה של ארוכה אלון יצא מהמבנה כשמצלמה בידו והחל ללכת חזרה לכיוון הכביש המוביל חזרה למושבה גדרה. כשהיו בטוחים שהוא כבר מספיק רחוק הם יצאו ממחבואם והחלו להתקדם למבנה. המבנה נראה מאוד ישן , קירות מתפרקים, דלתות שבורות ומלא ציורי גרפיטי על הקיר.
מעניין מה זה המקום הזה?! אמרה שירה ומרוב פחד הציעה שיחזרו גם הם חזרה.
אריאל ואורית היו נחושים לראות את המבנה מבפנים , הם נכנסו ואחריהם הלכה שירה בהיסוס. “איזה מקום מסתורי” המקום הזה אמרה אורית ועברה בין החדרים. כשלא הצליחו למצוא כל רמז שיסביר מה היה המקום הזה , הם יצאו מהמבנה וראו שעל קיר המבנה יש כיתוב יישן “קטרה”.
שירה שלפה את הטלפון הנייד והקלידה את המילה קטרה ואז נחשף לעיניה סיפור המקום.
‘מצודת קטרה’ הוקם בשנות ה־30 ע”י הבריטים. בהמשך שימש כתחנת משטרת ישראל.. בשנות ה־90 הפך המקום למרכז קליטה לעולים מאתיופיה. לאחריו המקום הפך לאגף האיקסים עבור מרגלים שנלכדו, טרוריסטים מסוכנים, שאסור שיידעו שהם כאן, אנשי מוסד ושב”כ שסרחו, אבל יודעים יותר מדי סודות בשביל להיכלא כעבריינים רגילים.
אריאל אמר “יאללה זזנו”
“זה היום הכי טוב בחיים שלי” שירה אמרה “אולי אנחנו נספר בפני הכיתה את מה שראינו היום אבל לא נגלה שעקבנו אחרי אלון שזה ישאר בינינו” אמרה אורית
למחרת הם קיבלו מלא מחמאות ואהבה מצד התלמידים והמורים ואפילו זכו בפרס החוקרים על משימתם.
מגישה: יעל פרנק ו 2 בנות
