התיבה
פעם אחת בעיירה קטנה הייתה ילדה ושמה אופיר. אופיר הייתה ילדה חכמה ונבונה, אהבה לקרוא ספרי מתח והרפתקאות וחלמה שיום אחד היא תהיה בהרפתקה.
יום אחד דפקו על דלת ביתה של אופיר. אופיר הלכה לפתוח אך לא ראתה שום דבר חוץ מתיבה, אופיר לא הבינה למה יש תיבה, ניסתה לפתוח אך לא הצליחה, ניסתה עוד ועוד ולא הצליחה. אופיר חשבה לעצמה – אולי הגשמתי את החלום שלי להיות בתוך הרפתקה, התלהבה אופיר וניסתה למצוא איפה יכול להיות המפתח, חשבה אופיר והחלה לחפש בחדר שלה, בסלון, איפה במטבח, ובכל הבית. פתאום נזכרה שהתיבה הייתה מחוץ לדלת ביתה, רצה לחפש בחוץ, היא חיפשה בכל הגינה אבל לא מצאה. אך לפני שהיא התייאשה החליטה לחפש מתחת לשטיח, ואכן היא מצאה את המפתח. פתחה את התיבה, אבל לאחר שפתחה גילתה שהיא ריקה. התעצבה מאוד אופיר אבל אמרה לעצמה – “לא נורא הכל לטובה אני מאמינה בכל כולי שאני אמצא עוד רמזים” .
ככה בכל יום אופיר ניסתה לחפש ולחפש, עד שיום אחד סיימה אופיר ללמוד ופתאום רואה בחצר בית הספר תיבה מוחבאת מאחורי כל העצים, המפתח של התיבה שלה היה תמיד בכיסה ואופיר פתחה את התיבה ולא האמינה למה שעיניה ראו, אופיר ראתה יהלום אמיתי, ויותר מזה אופיר גילתה שאחד מילדי הכיתה גנב את היהלום והחביא כי חשב שאף אחד לא יראה אותו. אופיר החזירה את היהלום לאישה שממנה נגנב היהלום, ובכך ראו כולם שאופיר אמיתית וטובת לב.
