התחרות נעם כהן
הכל התחיל ביום ראשון בהפסקה הגדולה. הילדים בכיתה ד’ שוב התווכחו מי יותר טוב: הבנים או הבנות. בראש המתווכחים היו רן ונטע. נטע אמרה “אנחנו יותר חכמות ועדינות” ורן טען “אנחנו יותר חזקים ומהירים”. אחרי שהתווכחו הרבה זמן, החליטו לערוך תחרות ריצה כדי להכריע בעניין. הוחלט שהתחרות תתקיים באולם הספורט של בית הספר ביום רביעי אחרי הלימודים.
רן הוא הילד הכי גבוה בכיתה וראש קבוצת הכדורסל של בית הספר. נטע היא התלמידה הכי טובה בכיתה, ובנבחרת ההתעמלות האומנותית של המתנ”ס. שניהם היו חזקים בספורט והיו בטוחים שהם ינצחו בתחרות. הילדים בכיתה ניסו לשכנע אותם לבטל את התחרות. הבנים אמרו לרן “אם תפסיד-כל הבנות יצחקו עלינו וכל הילדים בבית הספר ילעגו לך”. הבנות אמרו לנטע “רן הוא ילד מאוד חזק. אם תפסידי – כל הבנים ילעגו לנו ויגידו שאנחנו חלשות”, אבל שניהם לא השתכנעו והתחרות תוכננה להתקיים ביום רביעי.
ביום שלישי בסיום יום הלימודים נטע חזרה הביתה וחשבה על מה שהבנות אמרו ופתאום התחילה להרגיש לא בטוחה בעצמה. כל אחר הצהריים נטע הייתה מודאגת. בארוחת הערב כל אחד סיפר על מה שהוא עשה במשך היום. ליבי, אחותה הקטנה של נטע, סיפרה שבגן הם ראו חלזונות ותומר, אחיה, סיפר שהיום המורה להיסטוריה היה משעמם במיוחד. אמא של נטע, שהייתה מדענית, סיפרה שהיום הצליחה בניסוי העכברים ושהיא מצאה את הנוסחה לחומר שגורם להם להיות איטיים יותר. נטע הייתה כל כך מודאגת שלא אמרה דבר.
בלילה, נטע לא הצליחה להירדם. היא חשבה כל הזמן על התחרות ועל זה שהיא הולכת להפסיד. פתאום היה לה רעיון: היא נזכרה במה שאמא שלה סיפרה בארוחת הערב וחשבה האם החומר יגרום גם לרן להיות איטי יותר. היא התגנבה לחדר העבודה של אמא שלה ולקחה משם את האבקה.
יום התחרות הגיע וכולם היו נרגשים. בהפסקה הגדולה, כשכולם היו בחצר, נטע התגנבה לכיתה ושמה את האבקה המאטה בבקבוק המים של רן. בתום ההפסקה רן חזר מהחצר ושתה מהמים. נטע הסתכלה עליו כדי לראות אם יש שינוי בהתנהגותו. בסיום הלימודים הגיעה שעת התחרות. כל הילדים ספרו לאחור: 10 9 8 … והתחרות התחילה. רן התחיל לרוץ אך להפתעת כולם לא רץ מהר. נטע לעומתו רצה מהר מאד וניצחה את התחרות. כל הבנים אמרו לרן “איך לא הצלחת, יא גרוע, אתה איטי בטירוף”. הבנות עודדו את נטע “נטע נטע נטע…” ואמרו “את אלופה”. רן היה עצוב ועייף והרגיש רע בגלל ההפסד בתחרות.
ביום למחרת נטע ראתה שכל הבנים לועגים לרן וצוחקים עליו. היא הרגישה אשמה ולא הצליחה ליהנות מכל המחמאות שנתנו לה על הניצחון. בהפסקה הדברים החריפו כי גם הילדים מהכיתות האחרות צחקו על רן שהוא חלש ואיטי. נטע הלכה הביתה והייתה עצובה מאיך שהדברים התגלגלו. בלילה, נטע שוב לא נרדמה וחשבה על המעשה שעשתה.
ביום שישי בבוקר ניגשה נטע למחנכת וביקשה להגיד משהו לכיתה. היא עמדה מול הכיתה ואמרה: “אני שמתי אבקת שינה במים של רן וזאת הסיבה שהוא הפסיד בתחרות. לא מגיע לו שתלעגו לו כך. אני הייתי לא בסדר ומגיע לי עונש על זה”. הילדים הקשיבו לדבריה והיו פעורי פה. המורה החליטה שהעונש של נטע יהיה לנקות את הכיתה במשך כל השבוע. נטע קיבלה את מה שנאמר וביצעה את העונש.
