התחלה חדשה

בס”ד

      התחלה חדשה

רותי עברה לגור בעיר אחרת, המעבר למקום חדש אינו פשוט.

יצאתי מחדרי הסתכלתי עליו בפעם האחרונה, הייתי עצובה עד שהתרגלתי אליו עכשיו לעזוב? החברים לכיתה הכינו לי הפתעה ובאו להיפרד ממני לפני שאסע. הבטחנו לשמור על קשר עד כמה שניתן.

הדרך לדרום הייתה ארוכה ובמהלך הנסיעה חשבתי על ההתחלה החדשה שמחכה לי.

הבית מוצא חן בעיני ויש לי חדר לבד, רק שלי! התחלתי לסדר את חדרי שיהיה קצת דומה לחדר הקודם וזה שמח אותי. הצצתי מהחלון לראות את השכונה החדשה ואת הילדים שמשחקים למטה בגינה ודמיינתי את המפגש מחר עם הכיתה.

קמתי מוקדם בבוקר ונסענו לבית הספר החדש, נכנסתי לכיתה, המורה ציפי קיבלה אותי בחיוך רחב ואמרה לכולם: “תלמידים יקרים הגיעה אלינו מהצפון הרחוק תלמידה בשם רותי, אני מבקשת לקבלה בסבר פנים יפות ולדאוג להתאקלמות טובה שלה”.

כולם הסתכלו עלי והסמקתי. המורה בקשה שאבחר ליד מי ארצה לשבת. אך אף תלמיד לא התעניין בי. המורה החליטה שאשב לי סיון. סיון עיקמה את פרצופה אמרה: “המורה אבל ענבל יושבת לידי והיא לא הגיעה לבית הספר היום זה המקום שלה!”. אבל המורה התעקשה סימנה לסיון בכעס שהתנהגותה אינה הולמת והושיבה אותי על ידה.

סיון לא פנתה או התייחסה אלי והרגשתי עצב, לא הבנתי למה.

בהפסקה יצאתי לשחק אך הייתי לבד. כולם היו בקבוצות שלהם כי הכירו אחד את השני ורק אני עמדתי עצובה ובודדה.

המורה התורנית שאלה מדוע אני לבד ואמרתי לה שהכל בסדר ואני רוצה להיות לבד, לא רציתי לספר לה  את האמת, שאין לי עם מי לשחק.

כשנגמרו הלימודים ברחתי מהר הביתה, נכנסתי לחדרי קפצתי על המיטה ופרצי בבכי. אמא נכנסה אחרי ושאלה מה קרה אך לא רציתי לספר לה.

אמא ראתה שאני עצובה, לקחה אותי אחר הצהריים לסרט, לשמח אותי מעט. הסרט באמת שימח אותי, בהפסקה יצאתי להביא פופקורן וראיתי את סיון וענבל עם עוד בנות מהכיתה עוברות לידי. מסתכלות עלי וענבל אמרה לי:” הי את החדשה נכון? מחר אני מגיעה לכיתה ואת קמה מהמקום שלי ליד סיון שמעת?” צחקו והמשיכו ללכת.

לא סיפרתי לאמא מה קרה לא רציתי להעציב אותה ושתתקשר למורה לספר לה ואז יגידו שאני מלשנית.

הגעתי לכיתה וענבל ישבה ליד סיון, חיפשתי מקום אחר לשבת אבל אף ילד לא התעניין בי, עמדתי בצד ובדיוק המורה נכנסה ואמרה: “רותי מדוע אינך יושבת? אמרתי לך שמקומך ליד סיון, ענבל קומי בבקשה ותעברי מקום”.

סיון וענבל הסתכלו עלי בכעס וענבל עברה מקום ואמרה לי בשקט: “גם חדשה וגם גנבת מקומות אני אדאג שלא תהיה לך אף חברה בכיתה”. ברחתי החוצה בבכי ורציתי ללכת הבית.

לאחר שבוע שהייתי מנודה ובודדה החלטתי לעשות מעשה – שיתפתי את המחנכת וביקשתי ממנה לא לכעוס עליהן, אבל כן לחשוב על משהו שיעזור לי כי הייתי אובדת עצות.

המורה הבטיחה לי שלא ידעו שפניתי אליה ושהיא תמצא דרך לעזור לי.

למחרת בשיעור המורה סיפרה סיפור בכיתה בנושא חרם חברתי ושאלה את התלמידים כיצד הם חושבים שהילד המוחרם מרגיש? ומה הם היו עושים כדי שדבר כזה לא יקרה?

לאחר השיעור סיון וענבל נגשו אלי בהפסקה בקשו סליחה ואמרו שהן חברות טובות ותמיד יושבות יחד וממש כעסו כשהמורה הפרידה ביניהן. הן ממש לא התכוונו לפגוע והן רוצות להתפייס, מאז הפכנו לחברות הכי טובות.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »