יום ראשון אחד בחופש הגדול, בשעה 21:00 בלילה, טל ואיתמר התאומים שמעו מהמיטות שלהם קול בכי שמגיע מהסלון. הם קמו מהמיטות כדי להבין מי בוכה בשעה כזו. בסלון הם ראו את אמא שלהם בוכה. הם שאלו אותה בדאגה: “אמא, מה קרה? למה את בוכה?” אמא ניגבה את הדמעות וענתה להם “אני בוכה בגלל שגנבו תכשיטים מהחנות שלי אתמול בלילה”. טל ואיתמר הצטערו לשמוע על הגניבה. הם חזרו למיטות שלהם. “אני דואגת לאמא” אמרה טל “אני רוצה לעזור לה!”. “גם אני!” אמר איתמר. הם התייעצו יחד איך הם יכולים לעזור לאמא עד שנרדמו. למחרת בבוקר, ברגע שהתעוררו אמרו יחד: “יש לי רעיון!” טל אמרה “טוב, תגיד אתה ראשון מה הרעיון שלך.” “לא, תגידי את קודם!” אמר איתמר. וכך הם המשיכו לריב כל הבוקר. עד שהגיעו להסכמה להגיד יחד: “4,3 ו… נפתח בחקירה!” אמרו וצחקו. זה קורה להם הרבה פעמים שהם חושבים יחד על אותו רעיון, בגלל שהם תאומים.
טל ואיתמר חשבו איך יתחלו את החקירה על הגניבה. לאחר זמן מה, טל נזכרה ואמרה לאיתמר “פעם קראתי בספר בילוש שדבר ראשון שעושים כשפותחים בחקירה זה ללכת לזירת הפשע!” “זירת הפשע? מה זה אומר?” שאל איתמר. “זירת הפשע זה המקום בו קרה הפשע- כלומר הגניבה!” ענתה טל. “אהה אז בואי נלך כבר לחנות התכשיטים של אמא, למה אנחנו מחכים?!” אמר איתמר. הם הלכו יחד לחנות והתחילו לחפש בחנות ראיות שיובילו אותם לגנב. לאחר שעה וחצי של חיפושים, הם מצאו באחת מפינות החנות כרטיס חשוד. “מה כתוב על הכרטיס הזה איתמר?” שאלה טל. איתמר קרא מהכרטיס:” 5 חבילות תותים לקיסריה שכונת הביכורים 3.”, “היי! אני יודעת איפה זה! אמא פעם הסיעה אותי לשם לחברה מהכיתה”. “אז בואי נלך לשם אולי המקום הזה יוביל אותנו לגנב.” אמר איתמר.
טל ואיתמר הלכו לכתובת שהופיעה בכרטיס. הם שמעו קולות של איש שמתקרב לעברם, הם מיד הסתתרו והסתכלו מרחוק על האיש החשוד. הוא לבש בגדים בלויים, מגפיים גבוהות מלאות בוץ והחזיק קופסאות עם תותים. לפתע נפל לאיש שטרות כסף מהכיס. טל אמרה “זה קצת חשוד כל הכסף הזה”, “מה חשוד בזה?” אמר איתמר. “לא יודעת, אבל יש לי הרגשה לא טובה לגבי זה” השיבה טל. באותו רגע כאשר האיש התכופף להרים את השטרות, טל ואיתמר הבחינו בשעון יוקרתי שהוא עונד על ידו. איתמר וטל אמרו שניהם באותו הזמן “ראיתי את השעון הזה פעם! ” שוב זה קרה להם שהם אמרו אותו משפט באותו זמן. הם ניסו להיזכר מתי הם ראו את השעון הזה לאחרונה. “איתמר, השעון הזה דומה ממש לשעונים בחנות של אמא, לא?” שאלה טל. “את ממש צודקת טל! בואי נעקוב אחרי האיש החשוד הזה!” הכריז איתמר.
הם עקבו אחריו ולאט לאט הם שמו לב שהאיש החשוד מתקרב והולך לבית שלהם! טל ואיתמר פחדו מאוד, אבל המשיכו ללכת אחריו בשקט בשקט, מבלי שהוא ישים לב. האיש החשוד התקרב לדלת הבית שלהם. איתמר וטל נבהלו שהוא הולך לפרוץ לבית שלהם וגם לגנוב משם דברים חשובים. מרוב בהלה הם צעקו יחד “גנב! גנב!” באותו רגע אמא שלהם פתחה את הדלת של הבית בבהלה. היא הסתכלה בבלבול על האיש החשוד, על התאומים ושוב על האיש החשוד. “רגע, זה לא דוד גל?!” שאלה טל בתדהמה. הם לא האמינו למראה עיניהם. האיש בו חשדו כל היום היה הדוד גל! אח של אמא שלהם שמוכר פירות בשוק! “טל, איתמר וגל- מה אתם עושים פה כולכם יחד? למה שמעתי מישהו צועק ‘גנב! גנב’? אתם יודעים משהו על הגנב מהחנות שלי?” שאלה אמא. טל ואיתמר התלבטו אם לספר לאמא שלהם על החקירה שלהם וכל מה שגילו, אבל לפני שהספיקו להגיד משהו, דוד גל אמר: “זה אני. הם מתכוונים אליי.” “מה הכוונה?” שאלה אמא. דוד גל ואמא נכנסו הבייתה ודיברו בפרטיות מספר דקות. דוד גל בכה והתנצל בפני אמא והסביר לה מה גרם לו לגנוב את התכשיטים מהחנות, הוא שיתף אותה בקשיים שהיו לו בעבודה ובכסף שהוא היה חייב. בעיניים דומעות דוד גל פנה לטל ואיתמר ואמר להם “מה שבטוח שניכם הייתם חוקרים מצוינים! אני רוצה להודות לכם על שבזכותכם הצלחתי להתוודות בפני אמא שלכם. יש לי הרגשה שזו לא החקירה האחרונה שלכם…”
טל ואיתמר הסתכלו אחד על השני עם חיוך גדול על הפנים.
