בס”ד
התאומות הלא דומות
היו היה משפחה ולה זוג אחיות הן היו תאומות זהות מבחוץ, אבל ממש לא דומות מפנים.
קראו להן: נטע ועדן.
נטע הייתה הבכורה מעדן בשתי דקות, אבל עדן הייתה יותר בוגרת ויותר חברותית.
עדן הייתה מוקבלת מאוד, אולם נטע הייתה פחות מקובלת, הייתה לה רק חברה מאוד
טובה, בת דודתה קראו לה: נועה.
נטע ועדן כל היום רבו צעקו אחת על השנייה, אפילו היו להם חדרים שונים.
יום אחד הם התווכחו על זה ששתי בנות בכיתתן רבו וכל אחת חשבה שבת אחרת צודקת.
אימא שלהם לא יכלה יותר, היא הרגיעה את הרוחות ואמרה: “בגיל שנתיים הייתן כל כך חמודות
הייתן עושות לי תעלולים הייתן החברות הכי טובות אבל שהתחלתן ללכת לגן…”
נאנחה אימא והביטה בחלון כאלו נזכרה בכל מה שקרה, ואז חזרה להסתכל על נטע ועדן
ומבטה התקשח “אם היום תריבו שוב, אתן תכנסו לחדר שלכן” אמרה להן.
בערב הם הזמנו פיצה, ונותר משולש אחד, נטע לקחה אותה, עדן התעצבנה וצעקה עליה
התפתח ריב שכלל צעקות ומכות.
אימא קמה והכריזה: “כל אחת לחדר שלה, תישבו חצי שעה ותירגעו”.
עדן רצה בסערה לחדרה, ונטע גם ניגשה לחדרה תוך כדי בכי.
שעדן הגיעה לחדר היא ראתה שהמצעים במיטה שלה בצבע וורד ולא סגול כפי שהיה שלה בבוקר,
“בטח אימא החליפה לי” חשבה לעצמה.
פתאום ראתה שיש פוסטר גדול על הארון של שחקנית שנטע מאוד אוהבת, “היא תלתה אותו כדי
לעצבן אותי” רטנה עדן.
בשלב מסיום קלטה עדן שכל הבגדים, הספרים והמגירות הם של נטע.
ואז היא הבינה שהיא נכנסה לחדר של נטע, הרי חדריהם צמודים, ובטח היא התבלבלה.
פתאום על השידה המעוצבת היא ראתה את יומן, עם ציור של קשת בענן מסביב מלא מדבקות
של לבבות ומתחת לקשת יש תמונה של נטע.
היומן של נטע!
היא ידעה שזה לא יפה, אבל היה לה סקרנות יוצאת דופן שסיבכה אותה כמה וכמה פעמים.
היא פתחה את היומן והתחילה לקרוא.
ובינתיים בצד השני של הקיר:
נטע נכנסה לחדר וראתה שהמצעים לא בצבע וורד, אלא סגול.
על הקיר היה תמונה של להקה שעדן מעריצה.
היא לא הבינה מה קרה לה לחדר.
ואז פתאום היא קלטה, שהיא נכנסה בטעות לחדר של עדן.
המגירה הייתה פתוחה, היא הציצה לתוכה וראתה יומן, שעליו מציור ברבורים עדינים
בצבע וורד, ושאר היומן בצבע תכלת, ובין שני הברבורים, היה מדבקה של הלהקה שעדן אוהבת.
היומן של עדן!
היא התלבטה הרבה, ובסוף היא לקחה את היומן והתחילה לקרוא.
חזרנו לעדן.
היא נשמה עמוק והתחילה לקרוא:
יומני היקר
למה זה קורה לי, אני כל יום כמעט רבה עם עדן.
אני אוהבת אותה ומעריצה אותה בסתר ליבי.
אבל היא לא אותי, אני לא מקובלת, רק נועה היא זאת שמחזקת אותי.
עדן ילדה מקובלת וחברותית, רק שהיא לא עוזרת לה.
היא לא אומרת לחברותה לשחק איתי או לדבר איתי.
אני רק רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה, גם אם היא חושבת שאני לא.
אני מתכננת לקנות לה ולי כרטיסים ללהקה שהיא אוהבת.
בתקווה שזה יעזור
שלך נטע
ושוב אנחנו אצל נטע
היא גם פתחה את היומן וקראה:
יומני היקר
אני מתגעגעת לפעם!
אולי לפעמים זה נראה שרק אימא זוכרת, איך אני ונטע היינו חברות, אבל גם
אני זוכרת ועוד איך!
אני זוכרת שהיינו הולכים למגירת הממתקים של אבא ולוקחים ומתחלקים חצי חצי.
אני זוכרת שהוצאנו את כל הסירים ופתחנו קונצרט.
אני אוהבת את נטע ואעשה בשבילה הכול.
שלך עדן
עדן דמעה, וגם נטע.
שניהם פרצו מן החדרים והתחבקו, היה ברור להם שהן לא יפרידו לעולם.
מגישה: תהילה רחל בעל צדקה
מכיתה: ו’1 בנות
מבית ספר: הראל
