השתלבות
סיפורו של דני, ילד על הרצף האוטיסטי
תכירו את דני, דני הוא ילד על הרצף האוטיסטי. דני לומד בבית ספר ארזים לחינוך מיוחד שבירושלים דני בכיתה ד’ עם המון חברים. חברו הטוב ביותר זה יוסף!
דני משחק כדורגל עם חבריו, ופתאום רואה את אביו מנופף לו לשלום. “דני באתי לאסוף אותך מוקדם נצא לגלידה יחד”.
דני בוחר בטעם האהוב עליו, אביו מתחיל לדבר “אז… היום מתחיל החופש הגדול, אתה מתרגש?” “אהההה שכחתי!” אביו של דני משיב לו “לכבוד הלילה הראשון של החופש, אתה תקבל בשורה מפתיעה” דני ממש סקרן.
לקראת ערב אמא פונה אליו- “דני חמוד שלי, אבא מצא עבודה טובה באילת… אנחנו נאלצים לעבור דירה…” דני ענה בהתרגשות “אוקי!” אך פניו של דני השתנו כאשר אמו אמרה “ונצטרך לעבור בית ספר…”
דני רץ לחדרו, טרק את הדלת. והתחיל לדבר לעצמו בחוזקה: “לא רוצה אילת! לא רוצה בית ספר חדש, לא רוצה דירה חדשה או חברים חדשים! אני רוצה להישאר בירושלים עם החברים שלי!” לאחר שדני פורק הכל הוא מתחיל לבכות, ואז נרדם.
בבוקר, אמו של דני נכנסת לחדרו עם כוס שוקו וחביתה, היא מתיישבת על מיטתו של דני ומתחילה לשוחח איתו “דנוש יש לך עכשיו חודשיים ליהנות ולהיפרד מהחברים שלך. ואני בטוחה שתמצא חברים חדשים ואפילו יותר טובים מהחברים עכשיו”. דני משיב “יותר טובים מיוסף?!” אמא של דני משיבה לו “יש מצב, עכשיו תאכל, זה ירים לך את המצב רוח”.
דני מסיים את ארוחת הבוקר, ופתאום שומע דפיקה בדלתו. דני פותח את דלת ביתו ורואה את יוסף- יוסף שמע על המעבר מהוריו והחליט להפתיע את דני עם מתנה… המתנה היתה ארוזה עם הברכה הבאה- “דני אתה החבר הכי טוב שלי אתה יכול לעשות כל דבר גם אם זה פה או באילת! מיוסף” לאחר שדני קרא את הברכה הוא בכה מהתרגשות ואמר “תודה, זה מחזק אות”.
לקראת ערב אמא מגישה לדני ארוחת ערב ואומרת- “בית הספר החדש שלך הוא לא כמו בית הספר של עכשיו, אין בו כיתות קטנות” דני חייך ואמר “לא לדאוג אמא, אני בסדר, אחרי הברכה של יוסף אני יודע שאני יכול לעשות כל דבר”
החופש עבר חלף במהירות, הגיע היום הראשון ללימודים- דני מוכן, מתרגש מבית הספר החדש, הוא קצת חושש, מה יהיה? האם יהיו לי חברים? האם יסתדר בכיתה רגילה?.
דני נכנס לכיתה, ונזכר שהוא שכח את האוזניות חוסמות הרעש בבית שבירושלים. מתחיל רעש בכיתה, דני מתחיל לצרוח ומניח את הידיים על האוזניים
דני שומע קול “תוריד את הידיים!” באותו שניה הוא עושה את זה ועוצם עיניים חזק. הוא פוקח אותם ורואה ילד בגילו נותן לו אוזניות חוסמות רעש.
כאשר נגמר הרעש החבר פונה אליו- “אני שליו גם אני על הרצף” דני עונה “אני דני, תודה על העזרה”.
שליו מתחיל להסביר לדני “אומנם אני על הרצף האוטיסטי בכיתה של ילדים שקוראים לעצמם “רגילים” אבל אני מתמודד עם זה ויש לי הרבה חברים, אני בטוח שגם לך יכולים להיות הרבה חברים, יש פה ילדים נחמדים”
“עברה שנה כל כך מהר” יש לי כבר הרבה חברים! כמו… יואל, ורד, רועי, וכמובן שליו!
“אני שמח מאוד שהצלחתי לעבור את השנה אומנם אם קשיים כמו- קשב, רעש.. אבל בכיף!”
