שלום אני תומר, ורציתי לספר לכם את הסיפור על השרשרת האבודה.
זה התחיל ככה: עוד יום “רגיל” בבית הספר אני יושבת ליד לינוי (החברה הכי טובה שלי מהכיתה) ומולנו “מלכת הכיתה” מיה.
כמו תמיד רוב הכיתה הייתה מסביבה ואני כרגיל דיברתי עם לינוי.
שאלתי אותה:” מה יש למיה ביד?”
היא ענתה: “שרשרת חדשה היא אמרה שההורים שלה קנו לה את השרשרת ליום הולדת”.
הצצנו שתינו אל השרשרת היא הייתה גדולה בצבע שחור עשויה מגומי ממש נמתח.
ממש קינאתי בה אך לא אמרתי לאף אחד.
אחרי ההפסקה היה שיעור מתמטיקה, מיה שונאת שיעור מתמטיקה היא בקושי הקשיבה לשיעור והתעסקה בשרשרת.
המורה שמה לב ובאה להחרים לה את השרשרת מיה החזיקה את השרשרת חזק חזק והמורה משכה אליה ושוב מיה משכה לצד שלה עד שלפתע שתיהן עזבו את השרשרת והיא התעופפה מעבר לחלון.
זה היה ממש מצחיק כל הכיתה התפקעה מצחוק, חוץ ממני מלינוי וממיה שבכתה כמובן
היא שאלה אותנו:” למה אתן לא צוחקות עלי כמו כולם?”
עניתי:” כי זה לא מצחיק לראות שילדה בוכה בגלל שאיבדה משהו שיקר לליבה”
כל הילדים שתקו.
באמצע השיעור מיה שלחה לנו פתק:” תודה רבה זה לא מובן מאילו מה שאמרת”, היא בכתה כמעט כל היום על השרשרת שאבדה ואחרי זה בהפסקה כל הכיתה (חוץ ממני ולינוי כמובן) ניסו לעזור למיה למצוא את השרשרת שלה.
בהפסקה היא שאלה אותנו:”: למה אתן לא מחפשות את השרשרת כמו כולם?”
לינוי ענתה:” כי אין טעם רואים שזה עף לאזור של הבניינים זה בכלל לא באזור של בית הספר.” מיה שאלה:” אז למה כולם ממשיכים לחפש?”
לינוי ואני עשיו פרצוף של אין לנו שמץ למרות שידענו את הסיבה האמיתית.
הסיבה הייתה:” שכול מי שמחפש אולי מיה תחשוב שאיכפת לו ממנה”.
לינוי בכלל חשבה שמי שמחפש יכול לגנוב את השרשרת במקום להביא אותה למיה.
לינוי אמרה: כל מי שימצא את השרשרת יהפוך להיות פופולרי עד כדי כך שהוא יכול להיות החבר הכי טוב של מיה” הנהנתי, וישר שיניתי נושא.
שאלתי: “את רוצה לבוא אלי אחרי בית הספר? אמא שלי תסיע אותנו לבית שלי נשחק ביחד ונדבר “. “כמובן לינוי הסכימה כרגיל היא אמרה שנמשיך לדבר על השרשרת.
אחרי בית הספר לינוי הגיעה אלי כמתוכנן ישר היא שאלה: “אפשר לשחק בגינה שלך בבקשה בבקשה אני מתחננת?!” (לינוי אוהבת את הגינה שבבית שלי)
“בטח” עניתי ולינוי צרחה: “ישששש” נכנסנו לגינה.
תנחשו, מה הדבר הראשון שראינו? ראינו את הכלבה שלי משחקת עם השרשרת של מיה אני ולינוי צרחנו בו זמנית: ” זאת השרשרת של מיה!!! “מה נעשה?” שאלתי
“את הדבר הנכון” לינוי ענתה
“ואם יחשבו שאנחנו גנבות?” שאלתי
“נרוויח מצווה” לינוי ענתה.
וכך קרה, יום למחרת החזרנו למיה את השרשרת, מרוב אושר מיה חיבקה אותנו וצרחה: “וואו אתן פשוט נפלאות אין עליכם אין לי מילים” אפילו נהפכנו לחברותיה הטובות.
ואפילו היה לנו שרשראות תואמות כמו שהיו למיה. היינו שלישיה מנצחת!!
סוף טוב הכול טוב!
