השמחה מרפאת

ביום שישי בבוקר נויה התעוררה,
היא נטלה ידיים, התלבשה וצחצחה שיניים.
נויה ילדה עצמאית היא בת 10 והיא לומדת בכיתה ד'. היא מיהרה מאוד לבית הספר, היא
נכנסה לכיתה שמה את התיק על הכיסה שלה הצלצול השני צלצל והתחיל השיעור.
נויה וחברותיה למדו בכיף ואחרי שעה היה צלצול להפסקה.
נויה שיחקה עם שירה ונועה החברות הכי טובות שלה, הן שיחקו תופסת.
נויה היא הכי מהירה בכיתה שלה.
נועה הייתה התופסת ונויה רצה ממש ממש מהר עד שפתאום היא נפלה, קיבלה מכה חזקה
ממש. הרגל התנפחה וכאבה לה מאוד.
נויה רצתה ללכת הביתה ושירה אמרה לה, אל תדאגי עוד מעט הולכים הביתה. אחרי כמה
שיעורים הגיעה השעה ללכת הביתה, לנויה כאבה יותר הרגל אבל היא רצתה ללכת הביתה
אז היא התאמצה.
כשהיא הגיעה לשער פתאום ראתה כלב ללא קולר מתוק וקטן היא ליטפה אותו והוא פשוט
קפץ עליה.
נויה שמחה מאוד שמצאה חבר חדש ומרוב שהיא נהנתה נויה כבר לא זכרה איפה כואב לה
ולמה כואב לה.
היא החליטה לאמץ את הכלב ומאז הכלב לא לבד ולנויה לא כואב יותר.