השם שלי – נחמה
מאת: גילי פיבקו כיתה ב’3
אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי. הסיפור התרחש לפני בערך 43 שנים. אמא שלי עוד לא נולדה,
וההורים שלה, כלומר סבא וסבתא שלי היו תלמידים של נחמה לייבוביץ’ זיכרונה לברכה. סבא שלי
הכיר אותה בארגון בו הוא עבד שנקרא גשר. ארגון המחבר בין נוער דתי לנוער חילוני. סבא שלי
היה מביא את נחמה לייבוביץ’ לארגון כדי שתעביר שם שיעורים . כבר אז, סבא שלי התרגש
מההיכרות איתה והבין שמדובר באישה שכדאי לו להמשיך ללמוד מהידע הייחודי שיש לה בתורה.
אחרי שסבא שלי עזב את ארגון גשר, הוא למד בגרוס כולל- לימודים לרבנות. שם הוא פגש שוב את
נחמה לייבוביץ’. היא לימדה שם והוא הקפיד להגיע לשיעורים שלה וללמוד בשקיקה ממנה. באותו
הזמן הוא הכיר את סבתא שלי. סבא שלי היה מספר לסבתא שלי על השיעורים אצל נחמה לייבוביץ’
ואמר לה שכדאי לה לבוא לכולל ולהצרף לשיעור שלה. סבתא שלי צחקה ואמרה: “זה שיעור לגברים!
זה לא מתאים!” אבל לבסוף היא השתכנעה והגיעה. מייד היא הבינה למה סבא שלי כל כך רצה
שהיא תבוא איתו. היא התרגשה מהתורה ומאישיותה של נחמה לייבוביץ’. בעקבות סבתא שלי, היו
עוד נשים רבות שהצטרפו לשיעורים שלה בכולל.
כשסבא וסבתא שלי החליטו להתחתן, נחמה לייבוביץ’ היתה הראשונה שהם
התקשרו לבשר לה על כך. עוד לפני ההורים שלהם. סבתא שלי היתה מסיעה אותה
לשיעו רים בכולל וכך הן התקרבו יותר ויותר. סבא וסבתא שלי התחילו להגיע לשיעורי תורה
אצל נחמה לייבוביץ’ בדירה שלה. היתה לה דירה קטנה וצנועה מאוד. סבתא שלי מספרת
שהיה בסלון שולחן מלא בספרי קודש ודפי לימוד. לסלון שלה היא היתה מכניסה כמה שיותר
תלמידים שהיו באים ללמוד ממנה. גם חדר השינה שלה היה מלא בספרים , כך שהיא היתה
ישנה מאחורי וילון שהיא הציבה בסלון שלה כי לא היה לה מקום בחדר לישון מרוב ספרים.
סבא וסבתא שלי כל כך אהבו את נחמה לייבוביץ’ והיא השפיעה מאוד על החיים שלהם. עד כדי כך,
שהם החליטו לקרוא לאמא שלי נחמה. למרות שנחמה לייבוביץ’ עוד היתה בחיים כשהיא נולדה. יום
אחד כשאמא שלי היתה בת 4 ,התקשרה נחמה לייבוביץ’ לבית של סבא וסבתא שלי. אמא שלי
ענתה לטלפון ושאלה: “מי זאת?” נחמה לייבוביץ’ ענתה: “זאת נחמה”. אמא שלי התפרצה בצחוק
ואמרה: “גם לי קוראים נחמה!”. סבתא שלי ענתה לטלפון ושמעה את נחמה לייבוביץ’ צוחקת בקול
רם.
סבא וסבתא שלי מרגישים ברי מזל על כך שזכו להיות מתלמידיה של נחמה לייבוביץ’. הם זוכרים
כיצד בצניעות שלה אירחה תלמידים רבים, היתה צמחונית, אהבה לאכול וופלים בטעם לימון והיתה
מכינה להם תה שחור שהיה כל כך חזק עד כדי שלא יכלו לשתות. סבתא שלי גם מספרת שנחמה
לייבוביץ’ היתה קונה יחד איתה כרטיסי לוטו והיתה אומרת שאם היא תזכה, היא תתחלק איתה
בפרס. כמובן שהן לא זכו.
במשפחה שלי, השם נחמה הוא שם חשוב. מתוך מה ששמעתי עליה מסבא וסבתא שלי אני לומדת
שהיא היתה אישה דתית, צנועה, תלמידת חכמים ומכניסת אורחים. אני מקווה ללמוד ממנה
ומהתכונות שלה.
סוף
