השליחים שלא חזרו -עדי חסן
הסיפור שאני רוצה לספר לכם קשור בשמו הפרטי של אבא שלי. לאבא שלי קוראים יעקב חסן. השם “יעקב” ניתן לו ע”י סבא שלי יוסף ז”ל שמאוד רצה להנציח את זכרו של אחיו יעקב.
יעקב היה אדם מאוד מיוחד ותפקידו היה להעלות יהודים ממרוקו, מלוב ומאלג’יר לארץ ישראל. הוא היה שליח של הסוכנות היהודית.
בשנת 1958יצאו יעקב וחברו רפאל בן גרא למלא את שליחותם באלגי’ר ומאז ועד היום אבדו עקבותיהם ולא נודע מה עלה בגורלם?!
דמותו של יעקב חסן הי”ד דודו של אבי, היא דמות מופת במשפחתנו ולכן בחרתי לספר את ששמעתי מאבי.
יעקב חסן נולד בטוניס והיה ציוני, חלומו היה לעלות לארץ ישראל ולשבת בה. כשהגרמנים פלשו לתוניס במלחמת העולם השנייה, הוא הסתתר כדי שלא יילקח למחנה היהודים וכבר אז החליט שהוא יעלה לארץ ישראל. יעקב הצטרף להכשרה בצרפת וייסד ארגון “דורשי גאולה לישראל” ויחד עם כל הארגון עלה לארץ בספינת “המעפיל האלמוני”. כל העולים שהיו עמו על הספינה נתפסו על-ידי הבריטים בנמל חיפה וגורשו למחנה בקפריסין, שם הוא התחתן עם לאה רעייתו שילדה לו חמישה ילדים ובשנת 1948 הם הגיעו לארץ ישראל ומיד גויס לצה”ל והשתתף בקרבות בנגב במלחמת העצמאות. בסוף המלחמה הגיע לקיבוץ סעד ושם התגורר כשנתיים, כעבור שנתיים עברה המשפחה למושב בית גמליאל ובשנת 1953 היו ממקימי מושב בית הגדי בנגב. יעקב היה מזכיר המושב.
בשנת 1955 יעקב נפרד מאשתו וילדיו ונשלח מטעם המדינה לפעול בין יהודים המועמדים לעליה לארץ במרוקו. הוא העלה יהודים רבים לישראל ובזכות הדרכון התוניסאי שלו הצליח להעלות יהודים שהשלטונות לא אפשרו להם. כאשר נאסרה הפעילות במרוקו, יעקב ניהל את מחלקת העלייה באלג’יר והיה נציג מדינת ישראל שם. יעקב הצליח להעלות מאות משפחות לישראל .
בשנת 1958 יצא יעקב חסן יחד עם שותפו רפאל בן גרא לשליחותם האחרונה שממנה לא חזרו. הם יצאו להביא את היהודים שנשארו באלג’יר, למרות שהשליחים ידעו שהייתה סכנה גדולה בנסיעה הזו, הם בחרו לצאת לדרך ולהציל כמה שיותר יהודים ולהביא אותם לארץ.
ביום שני 17.02.1958 יעקב וחברו רפאל בן-גרא שכרו מונית עם נהג ערבי כדי לנסוע לשתי העיירות הנידחות באלגיר ,טיארט ואפלו, שם חיכו להם שתי קבוצות של יהודים שהתארגנו לעליה. השליחים לא הגיעו ליעדם…
כשהחברים שלהם יצאו לחפש אותם, הם מצאו את המונית שרופה בצד הכביש, כמה קלומטרים מהעיירה אפלו ולא ידעו מה קרה לשליחים? הנהג נעלם ולשני השליחים לא היה זכר. אחרי עשרה ימים אלג’ירים ספרו ששני הישראלים נחטפו על ידי מחתרת ערבית הפ.ל.ן. לאחר מאמצים רבים של ישראל והצלב האדום התברר שיעקב וחברו נרצחו בשבי.
יעקב חסן היה בן 36 כשנפטר והשאיר אחריו הורים, אישה וחמישה ילדים, אחים ואחיות. רפאל בן גרא היה בן 38 במותו והשאיר שני בנים, עד היום לא יודעים את מקום קבורתם.
זהו הספור ההיסטורי שקשור למשפחתי ובקשתי מאבא שלי שיספר לי את הפרטים של הספור סביב השם שלו. אני לומדת מהסיפור מהי גבורה ומסירות למדינה וכמה היה חשוב ליהודים לעלות לארץ ולעשות הכל בשביל ארץ ישראל. אני שמחה להיות חלק מהספור הזה של משפחתי ואני מתרגשת לדעת מהם השורשים של משפחתי.
