השליחות שלי
שלום, קוראים לי שרהלה תמרין ואני בת 10.
רציתי לספר לכם על… טוב, לא אגלה לכם הכל מיד.
זה היה יום חמישי אחד. ישבתי על יד החלון וחשבתי לעצמי במה אני רוצה לעבוד כשאהיה גדולה. חשבתי וחשבתי. פעם על מורה ופעם על רופאה, פעם על תסרוקנית ופעם על בשלנית. ולבסוף החלטתי שאגור בכפר שלא שומרים בו יהדות. בבוקר אני ובעלי (כבר חשבתי על בעל) נעבוד ברפת, במאפיה קטנה, בשדה ובעוד דברים דומים, ובערך מהשעה 10 עד 1 יהיה בית ספר לילדים (שאותו אני אפעיל) וגם ישיבה של בחורים (שבעלי יפעיל). נעשה פעילויות כיפיות ועוד ועוד.
באמצע שמחשבותיי כמעט הגיעו לשיאן, נשמע צלצול פעמון הדלת.
קמתי לפתוח את הדלת. בפתח עמד השליח מחנות המכולת ואמר: “הבאתי לכם את המשלוח” והוא הגיש לי דף ואמר: “זה הרשימה. אם אין משהו שהזמנתם אז תתקשרו למספר שמופיע למטה”. כך הוא אמר והלך. וכך היה כתוב ברשימה: 10 בצלים, 3 דלעת, 15 עגבניות וכו’.
פתאום באמצע שאני מסתכלת ברשימה, אני חושבת לעצמי, עכשיו אני לא יכולה להקים בית ספר, ו”בעלי” לא יכול להקים ישיבה. אולי אנסה לחשוב איזו שליחות אני כן יכולה לעשות בינתיים כדי לקרב את הגאולה. למשל לעזור לאמא לסדר את הקניות, לאסוף צעצועים, לשמור על האחים הקטנים, לקרב את השכנים ולעזור לחברות בכיתה.
למחרת בשעות אחר הצהרים (2-4) כאשר אמא שלי נחה במיטתה רציתי שהאחים שלי שלומי ורחלי לא יפריעו לאימי לנוח. ירדתי איתם לגינה ואפילו קניתי להם ארטיק בטעם וניל. “שיחקנו” ביחד עד השעה 4 ולאחר מכן חזרנו לבית. אמא ממש שמחה ששמרתי על שלוימי ורחלי ואמרה שבעז”ה תקנה לי בובה אמריקאית שכה ציפיתי שיקנו לי.
ביום שישי הלכנו לשכנים – אני, רחלי ואפילו דיני הקטנה הצטרפה בעגלה. חילקנו 30 נרות שבת וחזרנו לבית.
בשבת אחר הצהרים יצאנו כל האחים והאחיות לגינה והכרזנו ‘פסוקים’ יחד עם הילדים ששהו שם, ולבסוף חילקנו ממתק.
זהו, זה הסיפור שלי. אני, שרהלה תמרין, השליחה הצעירה. משתדלת להוסיף במצוות ובמעשים טובים לזירוז הגאולה השלימה.
