הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּהּ וּשְׁמָהּ הֲדַס.
הֲדַס הָיְתָה יַלְדָּה שֶׁאוֹהֶבֶת מְאוֹד מְאוֹד מָסָךְ וְגַם לֹא הָיָה לָהּ אִכְפַּת מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.
גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר הִיא הָיְתָה בַּמָּסָךְ, פָּשׁוּט כָּל הַזְּמַן מָסָךְ וּמָסָךְ וּמָסָךְ.
אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָיָה לָהּ טִיּוּל, הִיא לֹא בָּאָה אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְהִפְסִידָה אֶת הַטִּיּוּל שֶׁלָּהּ.
יוֹם אֶחָד הָיָה טִיּוּל נוֹסָף שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר, הַפַּעַם אֶל נַחַל בְּתוֹךְ מְעָרָה.
אִמָּא שֶׁל הֲדַס רָצְתָה מְאוֹד שֶׁהִיא תֵּלֵךְ הַפַּעַם, הִיא יָדְעָה שֶׁיֵּשׁ שָׂם מָלֵא פְּרָחִים וּדְבָרִים שֶׁל טֶבַע, אָז הִיא הִכְרִיחָה אוֹתָהּ לָלֶכֶת אֶל הַטִּיּוּל וַהֲדַס בַּסּוֹף הָלְכָה.
בַּטִּיּוּל, הֲדַס שׁוּב פַּעַם הִתְעַסְּקָה בַּמָּסָךְ וְהִיא לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ.
הַמּוֹרָה כָּעֲסָה עָלֶיהָ שֶׁהִיא לֹא מַקְשִׁיבָה, הִיא פָּשׁוּט לָקְחָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ וְשָׁבְרָה אוֹתוֹ לִרְסִיסִים.
הֲדַס מַמָּשׁ כָּעֲסָה, הִיא יָשְׁבָה בַּצַּד פְּגוּעָה וּמְבֹאֶסֶת וְלֹא עָשְׂתָה כְּלוּם.
עָבַר קְצָת זְמַן, הֲדַס הִתְחִילָה לְהִשְׁתַּעֲמֵם וְאָז יְלָדוֹת מֵהַכִּתָּה שֶׁלָּהּ הִצִּיעוּ לָהּ לְשַׂחֵק אִתָּם תּוֹפֶסֶת.
הִיא לֹא יָכְלָה לְסָרֵב.
הַיְּלָדוֹת לִמְּדוּ אֶת הֲדַס אֵיךְ מְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת. הִיא לֹא יָדְעָה אֵיךְ מְשַׂחֲקִים בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה כָּל הַזְּמַן רַק בַּמָּסָךְ.
הֲדַס לָמְדָה לְשַׂחֵק, שִׂחֲקָה אִתָּם תּוֹפֶסֶת וְאָהֲבָה מְאוֹד אֵת הַמִּשְׂחָק.
מְאֻחָר יוֹתֵר הַמּוֹרָה לִמְּדָה אוֹתָם עַל הַפְּרָחִים.
הֲדַס הִקְשִׁיבָה לְדִבְרֵי הַמּוֹרָה וְגִלְּתָה שֶׁהִיא מְאוֹד אוֹהֶבֶת פְּרָחִים וְטֶבַע.
בְּסוֹף הַיּוֹם אִמָּא שֶׁל הֲדַס שָׁאֲלָה אוֹתָהּ: “אֵיפֹה הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּךְ?”
הֲדַס עָנְתָה: “הַמּוֹרָה שָׁבְרָה לִי אֵת הַטֶּלֶפוֹן, אֲבָל זֶה גָּרַם לִי לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹר שִׁנּוּי בַּחַיִּים שֶׁלִּי”.
הֲדַס סִפְּרָה לְאִמָּא שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא רוֹצָה לְנַסּוֹת מֵעַכְשָׁו לִהְיוֹת רַק שָׁעָה בְּשָׁבוּעַ בַּמָּסָךְ, כְּדֵי לְגַלּוֹת עוֹד תַּחְבִּיבִים שֶׁלָּהּ.
הִיא עָשְׂתָה אֶת הַנִּסּוּי הַזֶּה בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ, הָיָה לָהּ מְאוֹד קָשֶׁה לְהִגָּמֵל מֵהַמָּסָךְ אֲבָל הִיא הִכִּירָה כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים חֲדָשִׁים וּמְעַנְיְנִים וְזֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. הֲדַס הִתְחַבְּרָה לְחֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת, הִכִּירָה מִשְׂחָקִים חֲדָשִׁים וְגַם לָמְדָה לַעֲשׂוֹת יְצִירוֹת.
הַשִּׁנּוּי בְּחַיֶּיהָ מְאוֹד עָזַר לָהּ, הֲדַס גִּלְּתָה עַל עַצְמָהּ שֶׁהִיא מְאוֹד אוֹהֶבֶת טֶבַע וְחֶבְרָה, וְגַם בְּבֵית הַסֵּפֶר הִיא הֵחֵלָּה לִלְמֹד בְּהַשְׁקָעָה, עַד שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן קָצָר נִהְיְתָה הַיַּלְדָּה הֲכִי חָכְמָה בַּכִּתָּה.
הַסּוֹף.
