כל התחיל בשעה 11:30 חמישה ילדים: אלון,שירה ,טליה ,שחר ותמר מצאו את עצמם לבד בחצר וכשלפתע הם שמעו צלצול, זה לא היה צלצול של סוף ההפסקה זה היה צלצול של אזעקה. הילדים לא ידעו מה לעשות הם התחילו לרוץ ופתאום הם ראו בור. שחר שהיה חכם אמר שזה בונקר ויוכלו להסתתר בו.
ההם נכנסו ופתאום שמעו רעשים מלמטה, טליה האמיצה אמרה “אם נרד נוכל לדעת מאיפה הרעשים באים”. למרות שהם בכיתה ד והם מכירים מכיתה א הם לא הסתדרו כל כך טוב. אבל הם הסכימו עם טליה וירדו קצת רועדים.
כשהגיעו ראו חיילים, חיילים ישראלים. החיילים שאלו אותם מה הם עושים פה ושירה שהיתה בעלת כח שיכנוע טוב אמרה בפרצוף עצוב שהם ברחו כי לא ידעו לאן ללכת, החיילים השיבו שיוכלו להישאר פה בלילה עד שימצאו את המשפחה שלהם. בלילה הילדים התקשו להירדם ,כל מה שהיה לחיילים לתת להם זה חמישה שק”שים.
לא היה קל להירדם על הרצפה מלאת האבנים אז הם פשוט נשארו ערים, מסתבר שגם זה לא היה קל. אחרי חצי שעה שירה התלוננה שקר לה, תמר הציעה לחמם אותה. תמר גרמה לאווירה נעימה סביבה ולא רק לחברותיה. לצערם הרב זאת לא היתה הבעיה היחידה שלהם, כעבור כמה דקות אלון אמר שהוא רעב, הוא לא יכל לשרוד שעה בלי לאכול. הם לא אכלו מהבוקר והם החליטו לשאול את החיילים אם הם יכולים לתת להם משהו, החיילים הזמינו אותם לתה וביסקוויטים. הם השיבו שהם ישמחו והחיילים הביאו לכל אחד כוס תה ושני ביסקוויטים, ככה גם לא היה להם קר וגם הם אכלו. אחרי שפטפטו קצת עם החיילים עם התה והביסקוויטים,
החיילים אמרו שכדאי שהם ילכו לישון כי כבר מאוד מאוחר. הילדים הקשיבו וניכנסו לשק”ש, היה להם קר והם היו עיפים אז הם דיברו אחד עם השני. הם נרדמו סוף סוף! אבל לא לכל הלילה אחרי כמה זמן של שינה אלון ותמר קמו ודיברו. אלון שאל את תמר מה השעה והיא ענתה ש02:00 לפנות בוקר, הם דיברו קצת ופתאום טליה קמה. הם דיברו עם טליה ונרדמו שוב. אחרי שעתיים ב 04:00 לפנות בוקר אלון ותמר קמו שוב רק שאחרי כמה דקות טליה ושחר גם קמו. הם חיכו ששירה תקום כדי לדבר איתה, ובאמת אחרי 10 דקות היא קמה והם דיברו אבל הם היו עיפים ממש.
טליה התחילה להתעטש ואמרה שכואב לה הראש שירה אמרה שכנראה טליה חולה אבל טליה התעקשה שהיא לא חולה. שחר הציע ללכת לבקש מהחיילים תרופה אבל טליה אמרה שהיא לא צריכה ותמר אמרה שתתעטף בשק”ש. פתאום אלון אמר די! נמאס לי מזה!! אני מתגעגע לקוקי הכלב שלי ואני מתגעגעת לאמא אמרה טליה בחצי שיעול ,שירה אמרה גם אני מתגעגעת לבית אבל תיזכרו תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.
הם נירדמו לשעתיים וכשקמו באה חיילת נחמדה ואמרה להם להתארגן מהר כי המשפחות שלהם יצרו קשר.
הם התלבשו בשיא המהירות . חייל בא ואמר להם שיסעו איתו ברכב כדי להגיע למשפחה שלהם הם נסעו איתו 5 דקות ברכב צבאי כשהם ראו את המשפחות שלהם מהחלון, שחר אמר: “שירה צדקת, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”, כולם הסכימו איתו. תיראו איך מסתם ילדים באותה כיתה הם הגיעו להיות החבורה הכי מגובשת בעולם. אולי צריך לעבור הרפתקאה כדי להיות מגובשים.
