השוד לאור היום
היה זה ערב קריר במיוחד בבית משפחת סבלי.
למשפחת סבלי יש שלושה ילדים: הבחורה אוליביה בת עשר, האמצעי ברליו בן שבע, התינוק סנדקטון בן שנה, האבא דניאל בן שלושים והאמא שירה בת עשרים ותשע. משפחת סבלי הייתה ענייה, אבל היה להם הרבה כסף ששייך למלך הוא אמר להם שאם הם לא השתמשו בכסף שנה שלמה הוא ייתן להם חצי מהסכום. בינתיים נשאר להם רק שבוע והם לא השתמשו בכסף.
[כל יום הם הלכו לבדוק אם הכסף עדין במחבוא]
הבית היה שקט זה היה בזמן שאוליביה וברליו שיחקו בחדר הילדים.
כמה דקות אחרי שנכנסו לחדר נפתחה דלת הילדים בחוזקה ואוליביה וברליו צעקו ”אמאאא” אחרי כמה שניות שירה נכנסה לחדר בבהלה ושאלה ”מה קרה?” וברליו ענה בגמגום ”ה היה פה ה
מי מישהו ב בד דלת” שירה אמרה שהוא כנראה דימינו והיא הרגיעה אותם והלכה.
וכך עברו להם הימים עד שנשאר להם יומיים לחכות.
בבוקר הם קמו מוקדם מהרגיל מרוב התרגשות אבל הבוקר עבר עליהם כרגיל.
אחרי ארוחת צהרים הילדים הלכו לשחק בחוץ ושירה ודניאל הלכו לבדוק את הכסף.
אוליביה וברליו בדיוק דיברו על המשחק שיקנו בכסף, שדניאל ושירה רצו אליהם ואמרו ”הכסף נגנב” אוליביה וברליו צעקו ביחד ”מה”?
דניאל ושירה נכנסו הביתה עצובים מאוד.
בארוחת ערב הם חשבו מה להגיד למלך, עד שדניאל אמר ”נגיד למלך את האמת אחרת נכניס את עצמנו לעוד מלא בעיות” בני הבית חשבו על זה וגם הם אמרו שזה רעיון טוב.
ישר שעלה השחר בני הבית התעוררו והתחילו לחקור מי יכול לגנוב להם.
הם ידעו שמחר המלך יגיע והם יגידו לו את האמת אבל בכל זאת הם רצו למצוא את הכסף.
הם התחילו לחשוב מי יודע שיש להם כסף, ואם הוא יודע, הוא כנראה יודע שזה של המלך. אז מי רוצה לגנוב כסף של המלך?
אוליביה וברליו התחילו לחקור לבד בחדר שלהם. הם יצאו החוצה וחיפשו על הריצפה נירות.
הם מצאו חמישה דפים והלכו הביתה.
ואז הם נזכרו שהם צריכים עפרון. הם הלכו להורים שלהם ושאלו אותם אם אפשר ללכת לשכנה לבקש עיפרון והם אמרו כן.
הם הלכו ודפקו, הדלת נפתחה ובפתח עמדה השכנה החביבה שלהם. היא שאלה אותם אם הם צריכים משהו? הם אמרו ‘עפרון’ היא הביאה להם הם אמרו תודה והלכו.
הם התחילו לכתוב מי מכיר אותם ולא מחבב אותם במיוחד.
הם חשבו וכתבו עד שהגיעו למסקנה ש…
* * *
בארמון המלך: המלך, שר האוצר ועוד שלושה משרתים התארגנו לצאת לנסיעה מכיוון שהנסיעה אורכת כמה שעות.
והם יצאו לדרך.
* * *
בזמן ארוחת ערב סיפרו אוליביה וברליו להוריהם על החשוד שלהם אבל הורים לא ממש ידעו איך להגיב כי הם לא חשבו שהוא מסוגל… אומנם הוא לא אוהב אותם, אבל הוא לא היה מסוגל לגנוב למלך משהו.
הם גמרו לאכול ונכנסו למיטות. היה להם קשה להירדם אבל בסוף העייפות שברה אותם והם נרדמו.
בבוקר שכולם היו ערים שירה ודניאל קראו לאוליביה וברליו לחדרם ואמרו ”חשבנו על מה שאמרתם וגם אנחנו חושבים שהוא גנב לנו למרות שזה מוזר”.
עד שהגיעה שעת בין הערביים, המלך הגיע.
נשמע דפיקה על הדלת ואוליביה פתחה. שגילתה שזה המלך הכניסה אותו והלכה לקרוא לכולם.
כשהגיעו דיברו קצת ואז שאל המלך ”איפה הכסף” ודניאל ענה בקול רגוע ”נגנב” ”אבל אנחנו חושדים במישהו” הוסיף ברליו.
”רגע רגע רגע” אמר המלך ”אני רוצה להבין הכסף נגנב”
”כן” ענו כל המשפחה.
”אוקי תגידו את החשוד שלכם”
”הוא” הצביעה אולביה על שר האוצר, וכל הראשים הופנו לעברו כעת. ”א אני?” אמר שר האוצר בתמימות שנהיה אדום כעגבנייה.
”אני, לא מאמין” אמר המלך.
”אז אל תאמין אבל אנחנו קראנו לשופטים” אמרה שירה.
ותוך זמן קצר נשמעה דפיקה על הדלת. ונכנסו שלושה שופטים.
השופטים דיברו איתם קצת והתחילו לחקור את שר האוצר.
אחרי כמה דקות הם גמרו ואמרו שהוא יצא שלילי.
אחרי כמה דקות שר האוצר התוודה ואמר ”זה נכון” ופרץ בבכי.
יום למחרת נכנס שר האוצר לכלא לשבוע ומשפחת סבלי קיבלה את כסף שמגיע לה.
סוף
