הכל התחיל בשיעורי הבית, כשהמורה ביקש שנכתוב על מעלת הכנסת האורחים של אברהם אבינו ונספר איך אנחנו מקיימים מצווה זו.
“שיעורי בית קלים”, חשבתי לעצמי. ב”ה ביתנו פתוח לכל ואנו רגילים במצוות הכנסת אורחים. מיד התיישבתי להכין את שיעורי הבית… אך פתאום – הפסקת חשמל! “אוף”, נשפתי, “איך אפשר לראות משהו?!”.
אבא שמע אותי ממלמל והציע שנרד לשבת מתחת לפנס הרחוב. נעניתי להצעה, וירדנו לשבת על שפת המדרכה, שם תכננתי לסיים את שיעורי הבית.
יש משפט ידוע לפיו – האדם מתכנן וה’ צוחק. כך בדיוק הרגשתי. ברגע שפתחתי את המחברת החלו ציפצופים וקדיחות, לא רחוק מאיתנו- חשמלאים שניסו לתקן את התקלה. הצעתי שנחזור הביתה, אך נזכרנו שאף אחד מאיתנו לא לקח מפתח ודלת הבית נטרקה בעת יציאתנו. נאלצנו להמתין בחוץ, עד שאמא תשוב הביתה מהמאפיה.
“לא נורא, אריאל”, אמר אבא, “נעשה מהלימון לימונדה. נבלה קצת זמן יחד ובינתיים אספר לך סיפור.” אני מאוד אוהב לשמוע סיפורי חכמים, ובאמת כבר לא זכרתי מתי בפעם האחרונה ישבנו שנינו לבד- אבא ואני.
אבא החל לספר סיפור על רבי עקיבא ותלמידיו, שיצאו לדרך רחוקה. עם רדת החשיכה הם הגיעו לעיר ושם שאלו את בני המקום האם יוכלו ללון אצלם, אך אנשי העיר סירבו לבקשתם. לפיכך, נאלצו רבי עקיבא ותלמידיו ללון בשדה. בעודם לומדים תורה לאור הנר, לפתע אריה טרף את חמורם ונמלט. לאחר מכן הגיח חתול בר וטרף את התרנגול שברשותם, ואף הוא שב ליער עם השלל בפיהו. אם לא דיי בכך, החלה לנשוב רוח חזקה וכיבתה את הנר. רק עם עלות השחר הבינו רבי עקיבא ותלמידיו את גודל הנס שקרה להם, כאשר נודע להם שבמהלך הלילה אנשי העיר נשדדו ונישבו.
בעוד אבא מספר את הסיפור המרתק, פתאום החלה רעידת אדמה. ישבנו על הקרקע והגנו על הראש. מסביבנו היה רעש של דברים נופלים בעוצמה על האדמה. כעשר שניות, שהרגישו כמו דקות ארוכות.
כשפסקה הסכנה, הרמנו את הראש וראינו את אמא רצה לכיוונו. “הרגשתם את זה?” שאלה בבהלה. “ברוך השם, אנחנו בסדר.” ענה אבא והוציא בקבוק מים.
בעודנו עומדים ברחוב, ניגש אלינו אחד החשמלאים ושאל אם ידוע לנו מי גר בדירה 4 בבניין מספר 12. ענינו פה אחד “אנחנו”. העובד אמר שהתקלה האיזורית תוקנה, אך מוקד החברה זיהה שיש עדיין תקלה בדירה שלנו. התקדמנו כולנו לכיוון הבית. לפתע, בטרם נכנסנו, ראינו מים על ריצפת הבית. החשמלאי נכנס פנימה, אנחנו המתנו בחוץ. רק אחרי שהוא וידא שאין סכנה- נכנסנו, ואז התברר לנו גודל הנס. מסתבר שבנוסף לתקלה האיזורית היה גם קצר חשמלי בביתנו. בעקבות רעידת האדמה אחד הברזים נשבר ומים הציפו את הבית. באותו הזמן, החשמלאים סיימו לתקן את הבעיה האיזורית והחזירו את הזרמת החשמל לבתים. בגלל הקצר וההצפה בביתנו היתה סכנת התחשמלות. במוקד החברה זיהו בעיה בדירה שלנו- ומיד עצרו את זרימת החשמל לביתנו.
לא האמנתי למשמע אוזניי, איך כמו בסיפור עם רבי עקיבא גם אנחנו זכינו לראות איך הכל נעשה לטובה. איזה מזל שהיתה תקלה איזורית, שהדלת נטרקה אחרינו ושהחשמלאי היה בסביבה והגיע אלינו.
התיישבנו כולנו סביב השולחן, אמא הגישה את המאפים שקנתה ובישלה קפה שחור לחשמלאי כבקשתו. כולנו ברכנו והודנו לקב”ה ולחשמלאי, ואני בליבי שמחתי אף יותר – שיש לי גם סיפור עסיסי על להכנסת אורחים.
