לפני כמה שבתות, בשבת ההיא, בשבת השחורה כפי שכולם מכנים אותה.
אני, אמא, ואחותי הגדולה הלכנו לבית הכנסת, כמו בכל שבת. אבא והאחים שלי כבר היו שם והתפללו. כמעט היה אפשר לראות את בית הכנסת. ראינו אנשים יוצאים, אנשים מדברים, אנשים מתלבטים ורק אני לא הבנתי. באותו רגע גם אמא ואחותי לא הבינו. אבל אני ….
אני הכי לא הבנתי !!!
מה קורה???
למה האנשים האלה הולכים, מדברים, מתלבטים???
על מה יש להם להתלבט???
כל כך הרבה שאלות היו לי אבל שתקתי כי ידעתי שצריך לשתוק ועכשיו לא לדבר.
אבא יצא מבית הכנסת והלך לאימא ואמר לה: לכו הביתה, אל תישארו, לכו.
ועכשיו, אני ממש לא הבנתי! מה קורה? אבל כפי שאמרתי אני שתקתי. לא רציתי לדבר. כי אם אדבר ואשאל שאלות אמא ואבא לא ידעו איך להסביר לי ושאבין אז שתקתי. אבא המשיך ואמר: “השבת תישארו בבית”, זה עדיף. ברגע הזה כולם נבהלו. ואז אחותי אמרה: “אבא אבל אני והחברות שלי נפגשות השבת” ואבא ענה לה: “לא השבת לא תלכי זה מסוכן ואני לא רוצה שתהיי בסכנה” ואימא הוסיפה: “אנחנו דואגים לך”. אחותי אמרה: “אל תדאגו הכל בסדר” אבא אמר: “לא! הכל לא בסדר ואת נשארת בבית!”
אחרי ההבדלה של אותה שבת, אבא הדליק את הטלוויזיה וראינו חדשות כדי להבין יותר. ואני גם רציתי, לא להקשיב לחדשות פשוט להבין יותר. והאיש בחדשות דיבר ואמר: “אנחנו במלחמה! לא בתרגיל לא בפעולה צבאית – ב מ ל ח מ ה !!!
באותו רגע קצת נבהלתי, אבל רציתי לדעת יותר, וכנראה שלא הייתי צריכה לדעת יותר.
הלכתי לאימא ואמרתי לה: “אמא, אני קצת מפחדת” והיא ענתה לי: “הכל בסדר ואת בטוחה ואת איתנו אז הכל בסדר”. אז … אז למה אבא אמר שהכל לא בסדר ? אמרתי במהירות ובפחד ואמא ענתה וליטפה את ראשי הכל בסדר וה’ שומר עלינו אז הכל בסדר. פשוט תאמיני בה’ אמרתי לאימא בסדר והלכתי לישון .
