“הצילו” קרא מאיר בקול מבוהל, “תברחו מהר!” סובבתי את ראשי אחורה, ומה שראיתי היה מבעית. הר הגעש שעליו טיפסנו ב-3 שעות האחרונות התפרץ! נחשולים ענקיים של לבה יצאו ממרכז ההר. נתזים של לבה התעופפו באוויר. נחלים ענקיים של נוזל כתום וסמיך התגלשו במורד ההר. רצנו בטיל, כפשוטו, מבוהלים ולא מצליחים לדבר. רק הרגליים נעו במהירות אדירה, סוחבים את שאר חלקי הגוף הרחק משם…
“יש! טיול!” אלקנה קרא בהתרגשות. “אבא אמר שייקח אותנו לטיול בגולן, להרי געש! לכבוד סיום המסכת של יהושוע!”. אלקנה היה ילד נמוך, קצת שמנמן, שהסימן המזהה שלו הוא ממתקים. הוא לא היה יכול לחיות בלעדיהם .אלקנה גם אהב מאוד סיפורי פנטזיה. ולכן שמח מאוד כששמע שהם נוסעים להרי הגעש עליהם קרא הרבה. אבל, בניגוד למציאות, הוא קרא עליהם שהם מוקפים יצורים מוזרים, ובתוכם יש עולמות קסומים. לכן, לא פלא שהתרגש כל כך. יהושוע ואיצי, אחיו שגדולים ממנו בשנה וקצת ונראים כמו שני גפרורים משום שהם רזים כל כך וממעטים באכילה שאין בה צורך. הם בניגוד אליו, לא קפצו מהתרגשות וקראו קריאות שמחה, אבל גם הם חיכו ליום הטיול.
היום המיוחד הגיע. הילדים ארזו את תיקיהם, ירדו במהירות במדרגות והמתינו לאביהם למכונית, האבא התניע והמכונית יצאה בדהירה לכיוון הרי הגולן. אחרי נסיעה ארוכה, הם הגיעו לתחילת אחד ההרים, שהוא, כך טוען אביהם של אלקנה, איצי ויהושוע, הר געש שכבר לא פעיל ב-1,000 השנים האחרונות.
“אנחנו נתחיל במסלול” הסביר אביהם של ילדי משפחת שרמן,”המסלול יהיה קצת קשה, וייקח כ-3 שעות להגיע למעלה, אבל אם אתם רוצים להגיע לפסגה, ולראות את הלבה הקפואה, צריך להתאמץ קצת.” והם התחילו לעלות בעצלתיים, בשביל העפר שהוביל למעלה. “אבא” שאל יהושוע “מה זה האבנים האדומות האלה?” “שאלה יפה!” חייך האב, ומיהר לענות: “לאבנים האלה קוראים אבני בזלת, האבנים האלה זה בעצם לבה שהתקשתה. עדות חותכת לכך שההר שאנו עולים עליו הוא הר געש.” יהושוע הנהן בהבנה, כאילו סימן שהבין. ונפנה להביט על הנוף היפה. אלקנה כרסם חבילת תפוציפס ענקית בהנאה, איצי טיפס בשקט, תוך שהוא נאנח שאין לו כוח לעלות ושהוא מתאמץ יותר מדי. ושזה לא בריא לו וכו וכו… יהושע טיפס בנחת, תוך שהוא מסתכל על הנוף היפה שנשקף מההר : הרים ענקיים , עצים גבוהים אבנים אדומים ובתים רחוקות “אבא” אמר איצי “מתי מגיעים? אנחנו מטפסים ומטפסים ומטפסים… מתי נגמר המסלול?” “איצי” השיב האב “אנחנו עוד בערך… רבע שעה מגיעים… רגע, איפה מאיר?” כולם הסיתו את ראשם קדימה אחורה ולצדדים, אבל לא ראו אותו “אוי ואבוי” איצי קרא “אנחנו אחראים עליו. ואם הוא נעלם…” ” אולי” החווה יהושוע את דעתו “אולי הוא המשיך למעלה…” “באמת”, שאל אלקנה “עוד כמה זמן כבר מגיעים?” “עוד” ענה אביו “עוד בערך חמש דקות.” “אז אולי הוא כבר הגיע למעלה ומחכה לנו!” הריע איצי. “יאלה בואו נעלה מהר” זירז יהושוע את אחיו ואביו. הם רצו מהר בעליה, ואז כשהגיעו למעלה, נגלה לעיניהם מחזה מבעית: מאיר הסתכל מבועת על מרכז ההר, שם היה בור גדול שממנו פרצה לבה. טיפות כתומות של לבה רותחת התעופפו באוויר. נחשול ענק של נוזל כתום וסמיך התגלש במהירות במורד ההר. ומאיר –מאיר רק הסתכל על הלבה מפוחד. מבלי יכולת לזוז…
