שלום, שמי אלעד ואני רוצה לספר לכם על הרפתקה מעניינת שקרתה לי ולחבורתי.
קודם אספר קצת על עצמי, נולדתי ברחובות ופה אני גר, הכרתי חברים טובים עד שנהיינו חבורה. שמות חבריי הם רובי, צור ונעם. תמיד אהבנו לשחק יחד. יום אחד קרתה לנו הרפתקה מעניינת. הכל קרה כשנסענו לטיול שנתי יחד, שלושה ימים ביער הקסום, זה סוג של יער עם הרבה אפקטים על עצים ותחנות. כל הכיתה התפזרה, כל אחד לתחנה אחרת, החבורה שלנו הלכה יחד לתחנה אחת. הסתובבנו טיילנו עד שראינו תחנה שנראית מעניינת. רצנו כולנו לתחנה, ראינו שלא היה שם אף אחד, אבל היה שם מישהו ליד שמעשן סיגריה. כנראה שהוא היה האחראי על התחנה, שאלנו אותו, מה עושים בתחנה הזאת? פתאום, הוא אמר לכו מפה!! מה הקשר תחנה? אני לא עושה תחנות לאף ילד שבעולם!! הבנתם ? עכשיו לכו!! עשינו כאילו אנחנו הולכים, אבל בתור אחד שאוהב הרפתקאות, אמרתי בשקט “חבר’ה בואו נתחבא מאחורי העצים שם ואני כבר אדבר אתכם שם … ” והצבעתי על עץ שלא היה בו אפקטים, כדי שלא יראו אותנו. כולם הלכו לשם אחד אחרי השני, הם עשו כאילו הם מתעניינים באפקטים שהיה ליד העץ שקבענו. כולם התאספו שם והתחלתי לדבר “תקשיבו, משהו פה לא נראה לי בסדר, התחנות אמורות להיות לילדים ולא הבנתי מה הקטע של האיש הזה, לא עושה תחנות לילדים, מה יש לו ? ” החבורה הנהנה בראשה, הם חשבו בדיוק כמוני. אמרתי “יאללה שכל אחד שיתפוס לו עץ ושיתצפת עליו, בעוד חמש דקות תהיו בעץ הזה”. כולם הקשיבו, רצו לעצים שסביב התחנה והתחלנו לתצפת. כעבור חמש דקות, התאספנו בעץ, וכל אחד בתורו אמר מה הוא חושב על הבנאדם שהיה בתחנה. צור אמר “ראיתי אותו מדבר בטלפון והצלחתי לשמוע רק ‘אני עוד מעט יחטוף אותם, תן לי הזדמנות'”. נועם ורובי, שמעו בדיוק כמוהו ונראו לחוצים. הייתי חייב להרגיע אותם אז אמרתי “חבר’ה הכל יהיה בסדר רק ננסה לחקור אותו קצת”. התרחקנו מהאזור שהמורה הרשתה, ועזבנו את היער מבלי ששמנו לב. התאספנו מאחורי עץ אחד והוא בא מאחורינו וקשר לנו את הידיים ואת הרגלים. לפי שיחת הטלפון שהיתה לו הבנו שהוא מביא עוד כמה אנשים כדי לקחת אותנו, אבל אני האמנתי באמונה שלמה שאנחנו נצא מזה. אבל חבריי נראו ממש לחוצים, אמרתי להם בשקט שיגידו תהילים. בעודנו אומרים תהילים, הבזיק לי רעיון, אמרתי אותו לחבריי והם הסכימו איתי. התחלנו במשימה בזמן שהוא דיבר בטלפון, הצלחתי למשוך אלי מקל, ניסיתי לחתוך את החבל למזלי החבל היה דק והצלחתי. מיהרתי והורדתי גם את החבלים של חבריי, ופשוט פרצנו בריצה מטורפת. הצלחנו להגיע לכניסה של היער, התקשרנו למשטרה ומשם הכל היה קל. אמרנו לשוטר אחד נחמד מה קרה, הוא הבין מיד במה מדובר. מסתבר שהאיש הזה חטף הרבה ילדים והמשטרה חיפשה אותו הרבה זמן, מיד קרא השוטר לעוד שוטרים והשוטר הזה לבינתיים החזיר אותנו לכיתתנו. בכיתה סיפרנו להם הכל, המורה אמרה שמחר נלך כולנו ביחד לכל תחנה ותחנה. בסופו של דבר נהנינו מכל הטיול. כשחזרנו הביתה סיפרנו הכל להורינו, הם ממש נלחצו. אמרנו להם שאנחנו תמיד נזכור כמה חשוב להיות ביחד וכמה אנחנו חברים טובים זה לזה.
