מאז שעומר היה קטן הוא חלם להיות אסטרונאוט. הוא תמיד אהב אסטרונומיה, בנה דגמים של חלליות וביקש שיקנו לו ליום ההולדת חלליות. על קיר חדרו היו תלויות מלא תמונות של אסטרונאוטים וכתבות על החלל שגזר מעיתונים.
כשעומר עמד להתגייס לצבא היה ברור לו שהוא הולך לחיל האוויר.
עומר עבר את כל המבחנים בקלות רבה ושירת בחיל האוויר. במהלך השירות הצבאי שלו, הוא התקדם מאוד ועסק בתפקידים בכירים מאוד.
לאחר כמה שנים עומר הלך בפעם ראשונה לנסות להתקבל לסוכנות החלל נאס”א ולהגשים את חלומו הגדול.
זה לא היה פשוט בכלל. היו אנשים רבים שניסו להתקבל, המבחנים היו קשים מאוד ועל אף כל הקשיים עומר עבר את המבחנים בציון גבוה מאוד ועבר לשלב הבא.
השלב הבא היה בדיקות רפואיות וראיון אישי. הוא ישב עם ראש נאס”א
ועשה רושם טוב. לעומר היתה הרגשה טובה והוא היה בטוח שהוא עומד להתקבל. אבל פתאום הוא קיבל טלפון ששינה את חייו. בקו הטלפון דיברה המזכירה הרפואית היא אמרה לו שמשהו בבדיקות הרפואיות נראה לא טוב ושיקבע תור בדחיפות לרופא. הרופא בישר לעומר שהתגלתה אצלו מחלה נדירה שנקראת ”PCD” ,שזאת מחלה נדירה שפוגעת בריאות. ולכן עומר לא היה יכול להגשים את החלום הגדול להיות אסטרונאוט.
עומר חזר הביתה עם מערבולת של רגשות. הוא הרגיש כעס, עצב, ובעיקר אכזבה גדולה. כל חייו הוא חיכה לרגע הזה ועכשיו הוא לא יוכל להגשים את חלומו הגדול.
“למה לא מגיע לי להיות אסטרונאוט?” הוא שאל את עצמו. “למה זה קורה דווקא לי?”
“זה לא אשמתי שיש לי מחלה נדירה. הם קובעים אם אני יכול לעבוד איתם או שאני לא יכול לעבוד איתם אבל הם אפילו לא מכירים אותי”.
עבר יום ועוד יום עבר גם חודש ועומר עדיין מאוכזב מאוד. קשה לו לקום מהמיטה הוא מרגיש חלש. עברו שלוש שנים וכבר גמלה החלטה בליבו: הוא על החלום הגדול שלו לא מוותר! לא משנה מה יקרה.
עומר החליט ללכת לרופאים הכי טובים בארץ, הוא אפילו טס לחו”ל כדי להיפגש עם המומחים הגדולים ביותר בעולם שמטפלים במחלה זו.
לאחר טיפולים וניתוחים רבים מאוד עומר ניסה שוב להתקבל לנאס”א. הוא ניגש פעם נוספת למבחנים וסיים אותם ללא קושי. הוא קיבל ציון גבוה והגיע שוב לשלבי הראיון האישי והבדיקות הרפואיות. עומר היה במתח הוא לא ידע מה עם המחלה שבגופו ומה יהיו תוצאות הבדיקה.
לשמחתו הרבה, לא נמצאו בבדיקה בעיות רפואיות שמונעות ממנו להיות אסטרונאוט ולהגשים את חלומו. עומר לא האמין! המאמצים שלו לא היו לשווא.
מאותו רגע שהבין שהוא התקבל לנאס”א, הוא לא הפסיק להתאמן מהבוקר עד הלילה. הוא למד בחריצות כל מה שהיה צריך כדי להפוך לאסטרונאוט הטוב ביותר. הוא השקיע שעות רבות ביום ואפילו לעיתים גם בלילה.
לאחר מספר שנים הודיע ראש נאס”א שבעוד חודש יטוסו בפעם הראשונה לטיסת ניסיון. עומר התרגש מאוד, הוא הסתכל על החללית ודמיין את טיסתו הראשונה. הוא התפעל מכל דבר שהוא ראה כאילו הוא ראה את אותם דברים פעם ראשונה.
הגיע היום הגדול. עומר לבש את סרבל הטיסה והתכונן לעלות לחללית.
הטיסה היתה מרגשת ומדהימה זה היה הרבה יותר ממה שהוא יכול היה לדמיין.
כשהחללית נחתה עומר ושאר האסטרונאוטים התרגשו מאוד. אבל אם הייתם מסתכלים על הפרצוף של עומר הייתם רואים דמעות.
