מאת: אודיה לביא
כיתה: ג’
מחנכת: נטלי ויצמן
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
הרפתקאות סוסוני הים
שלום! אני סוסונת הים, זוהר.
רציתי לספר לכם את סיפור חיי:
אנחנו סוסוני הים בסכנת הכחדה, אולי ניעלם מן העולם בקרוב וזה ממש לא טוב!
יום אחד יצאתי לטיול בים, פתאום זרם הגלים היה חזק מאוד וסחף אותי מהר. כשהזרם נרגע מצאתי את עצמי כלואה בתוך קופסת פלסטיק ומסביב סורגים, ולא הצלחתי להשתחרר ממנה.
כבר חשבתי שאני אמות כאן. פתאום ראיתי זוג ידיים של אדם נכנסות למים ולוקחות את הקופסה שהייתי כלואה בה.
הרגשתי שהוא מרחיק אותי מן הים. הגעתי למקום גדול בו אדם אחר בדק אותי וטיפל בי.
הרגשתי טוב וללא דאגה!
כעבור חודש הרגשתי געגועים להורים, למשפחה ולחברים שלי.
להפתעתי הגיע סוסון ים חדש, אך הייתי עצובה כי הבנתי שהוא פצוע קשה, הוא במצב לא טוב.
עברו שבועיים, עבר חודש, וסוסון הים התאושש, הוא עדיין היה חלש, אך מצבו השתפר. כעבור שבועיים הוא הבריא לגמרי!
שמחתי מאוד שהוא הבריא ושצירפו אותו אלי לאקווריום.
התחלתי לדבר איתו והוא ענה.
שאלתי: “שלום איך קוראים לך?”
הסוסון ענה: “שמי ליאל ומה שמך?”
עניתי: “שמי זוהר. למה הגעת לכאן?”
ענה הסוסון: “אני נפלטתי אל החוף. גל גדול דחף אותי בחוזקה על סלע חד ונפצעתי קשה! אדם מצא אותי על החוף והביא אותי לכאן! למה את הגעת לכאן, זוהר?”
עניתי לו: “גם אותי סחף זרם חזק ונלכדתי בקופסה, לא הצלחתי להשתחרר, גם לי עזר אדם והביא אותי לכאן!”
חייכנו שנינו ושילבנו זנב.
אספר לכם דבר מפתיע על סוסון הים, ואני מתכוון לזכר שבמשפחה שלנו: הזכר הוא בהריון והוא משריץ את הצאצאים במשפחה.
וכך, כעבור חודש, ליאל, סוסון הים, השריץ עשרות סוסוני ים קטנים וחמודים.
ליאל ואני כל כך שמחנו שיש לנו משפחה משלנו.
כעבור מספר חודשים שוחררנו לים הגדול, אנו והצאצאים שלנו. הם, שלא ראו מעולם את הים, קפצו, רקדו והשתוללו בים, והתרוצצו סביבנו בשמחה גדולה.
במסע הזה פגשנו את המשפחה שלנו והפכנו למשפחה אחת גדולה.
מאז אני – זוהר, ליאל וכל המשפחה חיים באושר עד עצם היום הזה.
