הקדמה
שלום, קוראים לי נסיה. אני בת 10 ואני גרה בתל אביב.
היום בבית הספר המורה לכתיבה אמרה לנו לכתוב סיפור דמיוני.
אני החלטתי לכתוב סיפור על הרפתקה בים.
הסיפור
פעם אחת הייתה ילדה ושמה אנה. היא הלכה עם משפחתה לים.
היא נכנסה לעמוקים עם תאום שלה, ישי, ולא מצאו את דרכם חזרה לחוף.
הם צללו והגיעו לארמון קטן. הם קצת נלחצו אבל המשיכו לצלול ופתאום הם שמעו “בה!” הם הסתכלו אחורה והייתה שם בת ים. אנה לחשה באוזן של ישי, “זה חלום?” ישי אמר, “אני לא יודע.”
ישי שאל את בת הים איך קוראים לך. בת הים אמרה, “קוראים לי לולו, איך קוראים לכם?” ישי אמר “לי קוראים ישי” ואנה אמרה “לי קוראים אנה.” “נעים להכיר אתכם! אתם רוצים אולי לבוא לראות את הארמון?” ישי ואנה הסתכלו אחד לשנייה ואמרו “כן!”
הם הגיעו לארמון שנראה כמו בית מלון. לולו אמרה שבקומה העליונה יושבת המלכה, אמילי, מלכת בנות הים ושאסור להפריע לה. “מה זה המקום הזה?” שאלה אנה. “זה בית מלון וארמון” אמרה לולו. “ואו!” אמרו אנה וישי. “אתם רוצים לבלות בבית המלון?” לולו שאלה. “כן!” אמרו ישי ואנה.
אז לולו הביאה אותם לחדר שלהם. לולו אמרה שהם בקומה 9 ויש 10 קומות במלון. וזה אומר שהם עלולים להסתבך בצרות צרורות. אבל לא סתם צרות – צרורות אלה צרות של המלכה!
למחרת בבוקר הם שכחו מהמלכה ושחקו תופסת מחוץ לחדר. פתאום הם שמעו קול. “מה אתם צועקים באמצע בית המלון?” הם נזכרו במה שלולו אמרה להם על המלכה. “באו הנה!” אמרה המלכה. היא הביאה אותם לחדר ונעלה את הדלת. ישי ואנה הסתכלו על הדלת ואמרו “איזו מן דלת זה? זה עשוי מחול.” ישי ואנה בעתו בדלת וברחו מהארמון.
הם הסתכלו למעלה וראו את החוף. הם מהר מאוד הגיעו לחוף וראו את ההורים שלהם וחיבקו אותם. אמא שאלה בכעס “איפה הייתם?” והם סיפרו לה על בת הים ועל הארמון.
