“אמא, אבא אני כל כך שמח לראות אתכם. “
“היי דן ,איפה היית כל הזמן הזה? כל כך התגעגענו.”
טוב בואו נחזור לתחילת הסיפור ונבין מה קרה…
היה היה פעם ילד ושמו דן, יום אחד דן החליט שהוא בורח מהבית ולא חוזר יותר.
הוא הרגיש שההורים שלו לא מתייחסים, דואגים, או אוהבים אותו מספיק.
הוא ארז תיק וברח, לאחר כמה ימים התחיל לאזול לדן האוכל, ופתאום באמצע הרחוב הוא ראה כלבלב חמוד פצוע ורעב, הוא הביא לו את פרוסת הלחם הקטנטנה והאחרונה שהייתה לו, הכלבלב אכל אותה מהר וליקק את דן, דן חיבק את הכלב ואמר לו: “אני אקרא לך רקס” הוא חיבק את הכלבלב הפצוע, הרים אותו ורץ איתו אל הווטרינר של אותה השכונה, “הוא יהיה בסדר אל תדאג” אמר הווטרינר זה רק נקע קטן ברגל, הילד שמח ממש וצעק:” יש!”
“שקט ילד! לא לצעוק . “אמר לו אדם שהיה שם”אתה מבהיל את החיות. “
“הב הב… ” שמעו מתוך חדר הווטרינר, ניגש דן אל חדר הווטרינר ואמר: ” אוי ואבוי מה קרה? “
אמר לו הווטרינר: “שום דבר הכלב שלך פשוט קצת ניבהל מהרעש. “
לאחר שעה או שעתיים ראה דן את רקס יוצא מחדר הוטרינר, “רקס שלי אתה כלבלב גיבור”, הלכו שניהם אל כיכר העיר וביקשו קצת כסף, כדי לקנות קצת אוכל.
רקס כמובן נבהל מרעש המכוניות וברח, דן ניסה לרדוף אחריו אך איבד אותו.
דן היה עצוב מאוד שרקס נעלם, הוא פרץ בבכי, כל אנשי וילדי השכונה באו אליו ואמרו לו
“מה קרה? מה קרה? למה הינך בוכה?”
הסביר להם דן בבכי:” הכלבלב שלי אבד, ואיני מוצא אותו, הוא ברח בגלל רעשי המכוניות, ועכשיו אני עצוב ממש. “
“האם תוכלו לעזור לי למצוא אותו?” אנשי וילדי השכונה ענו לו “כן בחט שנעזור לך.”
כולם הסתובבו ברחבי העיר וקראו:” רקס! רקס! איפה אתה? אנחנו רוצים שתבוא לכאן.”
פתאום שמעה ילדה בת תשע שגם עזרה לחפש את רקס : “הב! הב!” היא צעקה:” הנה הוא! הנה הוא! בואו לכאן אני חושבת שאני שומעת אותו”
התאספו אנשי וילדי השכונה וראו כלבלב קטן שנובח, שאלו את דן:” זה הכלב שלך רקס?” ענה להם דן:” כן! כן! ” רץ אל רקס חיבק אותו ואמר:” רקס שלא תעשה לי את זה יותר בחיים, כלבלב קטן וטפשון שכמותך! “
כל אנשי השכונה חייכו אל דן ואמרו: “שמחנו לעזור, מקווים שעזרנו.”
דן הודה ואמר להם:” תודה רבה רבה רבה! ” “באמת עזרתם לי המון” אנשי העיר אמרו לו שבפעם הבאה ישים לב שרקס לא יברח לו.
צחק דן ואמר:” אתם צודקים, מעתה ואילך אתנהג קצת יותר באחריות.”
דן המשיך לנדוד הרחק מן הבית, וביקש כסף מאנשים כדי לקנות אוכל ושתייה אנשים נתנו לו כסף לאוכל ולשתייה, ואפילו היו אנשים שפשוט קנו לו אוכל ושתייה.
והוא כמובן היה מכבד גם את רקס, הרי גם הוא היה רעב.
יום אחד, אדם שהוא לא הכיר בא ונתן בעיטה לקופסת הכסף שלו. הכסף עף לכל עבר, ואז אדם בא עזר לו לאסוף את כל כספו ואפילו שם לו עוד מאתיים שקלים. דן שמח מאוד!
אותו אדם ראה את החיוך על פניו של דן, וחשב בליבו זה שווה כל סכום שבעולם.
לאחר כמה ימים אשתו של אותו האדם שעזר לדן נכנסה להריון, הוא כל כך שמח, והודה לה’ על כך.
הוא הלך לבית הכנסת, ושוב ראה את דן, התקרב לאוזנו ואמר לו: “תודה ילד.”
התפלא דן למה הוא אמר לו תודה? אך פחד לשאול!
מה שהוא ידע בוודאות זה שהוא מתגעגע מאוד לאמא ולאבא, במיוחד לאוכל הטעים והמיוחד שהיה בבית, הוא החליט לקחת את רקס והתחיל לחפש את הבית.
חיפש יום וליל אך הוא לא מצא אותו, היה לו מזל שהוא זכר את הכתובת של ביתו.
בבוקר הוא שאל מישהו שפגש ברחוב:” איפה זה כתובת סטרומה 6?”
האדם אמר לו איפה, והוא מצא את הבית, הוא נכנס לבית ואמר אמא אבא אני כל כך שמח לראות אתכם, ההורים שלו ענו לו:” היי דן איפה היית? כל הזמן הזה כל כך התגעגענו!”
